הזמרת מתה. אמרו לה שהיא החלימה.

האמת היא שאיני יודע במי היא בחרה.
ברגע שאת מגיעה לצומת שכזו, הלחץ הוא אדיר. מצד אחד את עם המידע שצברת במשך כל ימיך על מצב שמעולם לא תקף אותך, עד אותו הרגע. בצד כלשהו נמצאת המשפחה, שגם לה יש כוח השפעה. צד נוסף תופסים האונקולוגים, שיוצרים לחץ הכי אדיר. תמותי אם לא תבואי לקבל את הטיפול שלנו.

הייתה אצלי היום חולת סרטן שד, אישה בת 65, שהאונקולוגית שאלה אותה אם היא רוצה לראות את נכדיה מתחתנים, אחרי שמנתה באוזניה את הנזקים של הטיפול שהיא מציעה לה. והיא עדיין מסרבת לחתום על הסכמה לטיפול שלהם, של האונקולוגים הישנים.
מזל שלא סיפרה לה כי כל חולת שד, שמקבלת כימותרפיה, מאבדת חלק ממנת המשכל שלה. “איבדתי לפחות שלושים אחוז מיכולותי השכליות“ אמרה לי חולת סרטן שד, שהייתה בכירה בחברת היי טק, שהסכימה לקורס כימותרפי.
אבל רציתי לכתוב על הזמרת אופירה יוספי.
אני לא יודע במה היא בחרה. בטיפול אונקולוגי או ברפואה הנכונה.
מה שכן, משהו רימה אותה ואמר שהיא נקייה ובריאה. כולם האמינו. רק לקח קצת זמן והיא מתה.

“סרטן השד תקף אותה לפני שלוש שנים, היא החלימה וכעת הוא תקף אותה שוב“, סיפר אפי, גיסה של יוספי, “בימים האחרונים הייתה מורדמת. היא הייתה מודעת למצבה, הרגישה שזה הסוף ותוך שלושה שבועות נפטרה.“

מכיוון שאיני יודע אם היא באמת בחרה באונקולוגים, איני יכול לומר שהם היו אלו שהרגו אותה.
מה שכואב שהם הורגים 12,000 או יותר חולי סרטן כל שנה בישראל.

ועדיין לא קמה ועדת חקירה.
מילא לא קמה ועדת חקירה. אך מתי העם ידע שכשמגיעים לצומת צריך להבין שהסרטן אינו אויב אלא הודעת סמס שחייבים לשנות את אורח החיים.

כי רק תנאים רעים מביאים ליצירת תאים רעים, שלא רצו בכלל להיות כאלו.