הרס אקולוגי של הבריאות.

מחלת חצבת, כמו אדמת וחזרת ושעלת, היו מחלות ילדות.
האימא חלתה בילדות, כמו הסבתא, וכמו כל הדורות לפני.
נכון.
פעם התמותה הייתה גבוהה.
הביוב זרם ברחובות.
המים היו מזוהמים.
בית שימוש היה לא כמו היום, ואת הידיים איש לא רחץ. אולי עם קצת מים.
נייר טואלט לא היה וגם סבון לא היה בנמצא.
שלא לדבר על מכונות כביסה ושאר תומכי בריאות.
ואז הם הופיעו.
ומצב הסניטציה השתפר. מאד.
ואז התמותה ממחלות ילדות צנחה לאפס.
ורק אז הופיעו החיסונים, שהיו העונש הכי גדול שהרפואה יכלה לחולל לאנושות.
מחלות הילדות היו המתנה הכי גדולה שיכולנו לקבל. מהטבע. מהיושב“ם.
מחלות ילדות שפרו את מצבנו החיסוני.
כל מחלה, בזמנה, נתנה לילד בעיטה למעלה, במעלה החיסוניות.
החום היה נפלא. הוא עזר לגוף לסיים את המחלה מהר יותר,
והמוח, כמו שאומרים כמה טיפשים ברשת, אינו ביצה, או חלבון,
שנקרש בחום.
אדם, וגם התינוק, לעולם לא יעלה את חום גופו לרמה המסכנת את בריאותו.
ופרכוסי חום?
רק כשהילד ייתייבש. כמו פרח ביום חמסין.
פרכוסי חום הם עדות לכישלון של ההורים או הרופא. שכחו כי בלי מספיק מים, מוח רוטט. ועמו הגוף.

נחזור לחצבת ברוכת האל.
אימא הייתה חולה בילדותה. פיתחה נוגדני נצח. העבירה אותם לתינוק. הנוגדנים החזיקו מעמד בגופו גם בעת ההנקה. כמה יותר ככה טוב יותר. ואז הרמה ירדה ואז המחלה, שנמצאה כל הזמן בקהילה, מצאה אותו, את הילד, ואת כל אלו שסוף סוף היו כשירים למחלה האמיתית. הם חלו. הם החלימו, והנוגדנים אצלם לעד.

ואז באו מחוללי האסון. יצרני חיסונים, ומתווכי האסון, הרופאים.
ודחפו חיסונים.
ואז המחלה בכלל לא הופיעה ואם הופיעה, זה היה זן קצת שונה, שגודל במעבדה ולא בטבע.
ואם הופיעה, היא באה בעיקר בגלל המחוסנים, שהפרישו את הנגיף בשתן (ופוליו בצואה).
וכך הופיעו “מגיפות“ שלא בדרך הטבע… והמחלה לא התחוללה כנדרש ואז לאימא לא היו נוגדני עד
ואז הופיעו מחלות אוטואימוניות וצליאק והמון מחלות כרוניות.

ואף אחד לא היה לו האופי והביצים לומר לרופאים, דוחפי החיסונים:
דפקתם את הילדים שלנו.

ייקח עשרות שנים להחזיר לטבע את התוכנית הנפלאה, ואת הבריאות לילדינו.
לכן ילדינו לעולם לא יגיעו בתוחלת החיים לגיל הורינו.
חלקם הגדול ימותו מוקדם יותר.
אולי גיל הנכדים או בני הנכדים יעלו ל 100 או 120.

משהו הרוויח הון ואנו איבדנו הון בריאות.

אל תחסנו את הילדים, למען השם.