ירח בשמים

אבא שלי מדביק את הירח בשמים.

כשאבא ואני חוזרים מן הגן,
אחרי הצהרים
מראה לי אבא
את המקום בשמים
שם
הוא הדביק את הירח
לפני שהוא בא אלי
לגן.

הוא תמיד מדביק את הירח
באמצע השמים
כדי שיהיה קל לראותו
מכל מקום.

יש ימים שכאלו
בהם
אין שום ירח בשמים
כשאנחנו חוזרים מהגן.

אז אבא אומר
שלפעמים הוא פשוט שוכח
להדביק
את הירח.

לפעמים הוא אומר
שהיה חסר לו דבק,
כזה דבק חזק עם ריח
בשביל להדביק
את הירח.

ולפעמים
אומר אבא
שהוא לא הצליח להדביק את הירח
כי המקל הארוך ההוא
שמגיע עד השמים
היה נורא כבד,
בצהרים.

אבא, שאלתי אותו,
למה רק אתה צריך להדביק את הירח?
למה לא כל האנשים האחרים?

אוי, ילדתי הקטנה, מחייך אבא שלי,
כל האנשים האחרים
לא רוצים בכלל להדביק את הירח לשמים.
יש להם המון עבודות אחרות
ואין להם זמן
ובעצם

בכלל לא איכפת להם אם הירח יהיה או לא יהיה
בשמים
כי יש להם צרות אחרות על הראש
אז הם לא צריכים גם את הירח
מעל הראש.

ובכלל
זה לא קל להדביק
את הירח
בשמים
כי צריך להגיע לחורשה
שם נמצא המקל
המקל נראה קצר
אבל כשמרימים אותו למעלה
הוא נפתח ונפתח עד שהוא מגיע לשם,
לשמים.

ואת הדבק צריך למרוח
ולאנשים אחרים
אין הרבה כח
ולהדביק את הירח
הם
לא כל כך אוהבים,
ולא בגלל שהם עצלים.

וככה
נותר רק האבא שלי
בשביל להדביק את הירח
כי הוא יודע שאני מאד
מאד
אוהבת
לראות את הירח בשמים.

רציתי לבוא איתו
לחורשה של המקל
כדי לעזור לו
להדביק את הירח
אבל הוא תמיד אומר שלא מחר
כי הוא מאד עסוק מחר
אז אולי נלך מחרתיים.
אבל כך הוא אומר לי
כל יום
כמעט חודשיים.

אז אולי אבקש
שאמא תבוא איתי?

חשבתי לי
שזה בכלל יכול להיות נחמד
להדביק את הירח לא באמצע
אלא קצת בצד
ואז
כשאחזור עם אבא מן הגן
הוא יביט לשם
לשמים
ויאמר לו בשקט
מתחת לשפם
מי זה, למען השם,
הדביק את הירח בצד?
אני לא בטוחה שאומר לו
שהדבקתי אותו
לבד.