כמה מילים על הומיאופתיה

פגשתי את הומיאופתיה די במקרה. היה לי אולקוס. ידעתי מה הרפואה הקיימת יכולה לעשות. כי הייתי כירורג. וגם הכרתי כמה פנימאים, שבאמתחתם היו כל מיני כמוסות. הם חשבו שהרפואה הפנימית היא מלכת הרפואה. אני האמנתי באינסטלציה הומנית, שזו הרפואה הפולשנית. תיקוני צנרת.
הייתי חולה שצריך להחליט. היושב“ם לרוב הולך איתי, או למען הדיוק, אני די מקשיב לרמזים שהוא שולח בדרכים הסמויות מן העין. הוא הרי הכיר את שמואל האנמן, יהודי שאביו התנצר, אבי ההומיראופתיה, שמת בערך בשנת 1855. אז, בהכוונתו, הימרתי על הומיאופתיה.
התוצאה הייתה מדהימה.
הייתי הכי פלצבו שיש. לא ידעתי בנושא כלום. לא ציפיתי לכלום. לא הייתה לי כל אמונה בדבר עליו מעולם לא שמעתי. עד אז. בדיוק איך שהחלמתי (קראתם נכון. מנה חד פעמית של סוכריות זעירות ובומ…והחלמתי) נפתח קורס בבר אילן, לרופאים ולרוקחים בלבד, למשך שנתיים, יום בשבוע, בנושא הומיאופתיה. אתם קולטים שהיושב“ם איתי? בטח הלכתי. למדתי קצת את הנושא. שנתיים. נבחנתי. קבלתי ציון טוב ותעודה. ראיתי כמה חולים. ראיתי כמה תגובות מדהימות, ובכמה נכשלתי. אני נכשלתי. אני ולא מלאך. אני ולא שרף. כי לא היה לי די ניסיון. והיהודים הרי חסרי סבלנות. גם החולים. הם כמו אלו הצועקים “שלום עכשיו“. שיילכו לסוריה. נראה אותם. באותה תקופה המשכתי לעבוד במסגרת הרפואה הפולשנית. את ראשי ואת שאר החלקים הקדשתי לקולונוסקופיות. ורקטוסקופיות.

בטח אתם רוצים לשאול מה דעתי היום על הומיאופתיה?
ובכן, לעניות דעתי, ההומיאופתיה היא מלכת הרפואה.
היא קריעת תחת. צריך ללמוד, כמו תלמיד ישיבה, יומם ולילה.
פחות ממבריקים שלא יילכו ללמוד. אני לא מהמבריקים.
חייבים לצבור ניסיון. ללכת להמון השתלמויות. ללמוד מכל מקרה. ביחוד מכל כישלון.
מעולם לא היה מי שלמד הומיאופתיה, ואח“כ פנה ללמוד רפואה קונבנציונלית.
עוד לא היה רופא, שלמד הומיאופתיה, שזנח אותה, גם אם המשיך לעסוק בהרדמה באיכילוב, כמו חבר אחד. בגלל הפרנסה.

בקיצור, כשאני שומע רופא או עדר קטן או גדול מהם, שקובעים כי ההומיאופתיה לא יכול להיות שעובדת, אני לא כועס עליו/ עליהם. אני לא כועס על בור, או דל השכלה, או דל הבנה, או, בשפה עממית, סתם טמבל. אני גם לא כועס על שיעים וסונים, או סונים וסונים, שטובחים זה בזה. יש להם בסך הכול בעייה. אולי בעיית חינוך או שטיפת מוח.

כשאני שומע שעושים עבודות מחקר אקדמיות עם המון חולים, כאלו שלוקחים תרופה מסויימת או אינבו, אני מחייך לעצמי. הם לא מבינים שהומיאופתיה היא הרפואה הכי אינדיבידואלית שיש. אם כואב לך הגרון מצד ימין תקבל תרופה אחת. מקורה צמח. אם אותו הכאב יהיה בצד שמאל, התרופה תהיה אחרת לחלוטין. מקורה ארס נחש מסויים. ואם הנזלת שבבית תחלוף כשתצא לאוויר הפתוח, קרוב לוודאי שתקבל תרופה שמקורה בבצל, רק שתמצית הבצל מהולה פי מיליונים, כך שאפילו לא ישאר בה הריח.

כשיש לכם או לילדכם בעיה רפואית, השתדלו לא לעשות את הטעות השכיחה. כדאי שתפנו להומיאופתים או תנסו לאתר את התרופה המתאימה באתר הומיאופתי כלשהו. באינטרנט.

הרי התפילה העיקרית שלי שבתי החולים יצטמצו בגודלם. בנפחם. שהזקנה לא תשכב במסדרון. ושהאחיות ישבו ויפטפטו עם המאושפזים על הא ועל דא, ולא יתרוצצו כמו הספירוכטות של מחלת הסיפיליס, תחת המיקרוסקופ.
ומה יעשו הרופאים?
שיבואו לאהוד דרורי וירשמו לקורס לקיאקים. יש אצלנו די הרבה רופאים.