כמה מילים על יחסים….

את שנת 2014 אני מקדיש לכתיבת ספר אחד. “אונקולוגיה: המתה בחסות החוק“.

אני עובר בימים אלו על ספרות הדנה בנושא, כדי ללמוד עוד בנושא. כדי שהקורא בשנת 2015, כשהספר ייראה אור, יוכל לקחת אחריות על בריאותו ולהיות פטור מהתלות באונקולוגים. די אם אזכיר ש- 11,000 חולי סרטן מתו בשנת 2012, ואיני מציין, בגלל הסכסוך הממושך שלי עם משרד הבריאות, מי האחראי למותם של חלק הארי של הנקברים נושאי הגרורות.
כמובן שאף ספר מאלו שעל שולחני אינו שייך לסופרים שהם אונקולוגים בעת הכתיבה.
על האונקולוגים של היום אני ממש לא סומך ורואה בהם את דור המדבר, שצריך לחכות שהם יעלמו כדי שהדור הבא של האונקולוגים יישמו את רעיונותיהם של ד“ר בירד, ד“ר ורבורג, ד“ר קלי, ד“ר באדוויג, שרעיונותיהם הם הבסיס לאונקולוגיה החדשה.

ואיך שאני קורא את ספרו של החוקר מר פסקין, הסוקר את עבודתו פורצת הדרך של ד“ר ורבורג, אני מוצא עבודות על חשיבות חומצות השומן החיוניות (EFA) ביכולות המניעה של תת חמצון ברמה התאית. וכמו שכתב ד“ר ורבורג- הגורם הראשוני לסרטן הוא תת חמצון ברמה התאית.
מכיוון שאין טעם להביא כאן את הפרק מהספר שעדיין לא הושלם, כל שרציתי לציין הוא כי אחת הבעיות של התזונה המערבית הוא היחס הרע בין חומצות השומן אומגה 6/3.
היושב“ם בנה אותנו כך, שהתזונה הארכאית תספק לנו יחס של 1:1 ועד 3:1. זה אחלה. יחסים אלו בין חומצות השומן החיוניות הללו בממברנה, גם זו של המיטוכונדריה, משמשות כמגנט לחמצן, וכך הוא משפר את החמצון התאי.
גם אם תעשו פעילות גופנית ארובית או אנארובית, גם אם תנשמו אוויר הרים צלול כיין, כאשר יש מחסור באותן ה EFA וגם היחסים ביניהם לא נכונים, אכלנו אותה.

פרה של פעם אכלה עשב. פרה של היום אוכלת גרעינים. השינוי התזונתי הזה שינה את היחס בין שתי חומצות השומן מ 1:1
ל- 15:1. זהו היחס שנקבל בכל מוצרי חלב וגם בבשר של הפרה, האוכלת גרעינים. לגבי הביצים היחס גרוע יותר. פעם התרנגולת אכלה עשב ושבלולים ושלשולים. היום, ממש כמו הפרה, היא אוכלת גרעינים, יעני פחמימות. היחס בביצה קפץ מ 1:1 ל- 19:1,
מה שמחמיר גם את החמצון התאי, ובינגו, הסרטן הוא הרוצח מס. 1 בישראל ואצל ידידתנו, טרם אובמה, ארה“ב.

כך שלמען בריאותנו, כדאי לצרף למה נכנס לפינו שמן פשתן ושמן קצח וגם דגים וגם ביצה של חופש ממשי וגם בשר מהפמפסים של דרום אמריקה. לא בשר ישראלי, שחלקו בא מפרות שאנסו אותן ליצור ים חלב דל יחסים, ושתנובתן צנחה אחרי שלוש שנים בגלל ניצולת לא אנושית, והופ…לשחיטה. כך נעלמות חמוטל ויוכבד ושולה, שהיו שיאניות בהפרשת חלב.

לסיום שאלת תם: עדיין לא קניתם את ה“נקניקיות- או מה אוכלת נסיכה אמיתית“ ואת “סיפורה של אישה אחת“.
אני חושב שהספרים מעניינים, חשובים וגם מבהירים כמה נקודות בחיים. שני הספרים יצאו לאור בתחילת 2014.
את הספרים ניתן לקנות רק אצלי. אשמח להעבירם לכתובתכם. כמה יותר אצלכם, יותר טוב לכולנו.