מכתב של מרפאה הילה לב.

בטח שכואב לה. אחרת לא הייתה שולחת את המכתב אלי. אולי אוכל לפרסם בפינות הקטנות ששייכות לי, באתר ובפייסבוק. שאחרים יקראו. שיהיו חלק מהאביב הרפואי, שבטח ימשך עוד כמה שנים עד שהסובלים הרבים, הממלאים מרפאות ובתי חולים, יבינו וישנו כיוון תנועה והתנהלות.
מעניין מי קבע את השם “רפואה אלטרנטיבית“?
אני, שיצאתי מבית ספר לרפואה קונבנציונית, התעסקתי קצת בכירורגיה והמון במערכת העיכול, עברתי לשטח טיפול אחר. אני כלל לא רואה במה שאני עוסק היום “רפואה אלטרנטיבית“. אני קורא לה הכי פשוט שיש-
“הרפואה הנכונה“.
ואני מדגיש- יש רפואה קונבנציונלית, יש רפואה פולשנית ויש רפואה נכונה.
אם מומחה ללחץ דם או מומחה לדרמטולוגיה או מומחה לנוירולוגיה או מומחה לסוכרת, מיום קבלת תעודת מומחה ועד יום מותם לא הצליחו לרפא אף חולה עם לחץ דם, סוכרת, גיליאן ברה, פסוריאזיס- ברור שהם שייכים לרפואה הלא נכונה.

אני מצרף את המכתב של הילה. כמעט ללא מגע יד נוספת:

מי לקח בעלות על הבריאות?

“הידיעה בכוחות המזונות קרוב שיהיה מהיותר מועיל מידיעת הרפואה “ הרמב“ם

מהו ריפוי ?
מה זה מקצוע הרפואה?
האם המטופל עצמו יכול להיות המרפא של עצמו ?

במבט על ההיסטוריה של הרפואה ,ניתן להבחין שבעבר הלא רחוק, התחום המדעי -רפואי נתפס כיעיל ביותר והזיז הצידה תחומי רפואה אחרים.
לדוגמא, המצאת האנטיביוטיקה והחיסונים שנחשבות לתרופות שהביאו שינוי דרמטי באורח החיים במאה השנים האחרונות .
לצד ההישגים המרשימים של המדע המודרני , התבסס מעמדה של הרפואה העכשווית הממסדית , “רפואה מבוססת ראיות“.
(הערה אישית: אני מתגלגל מצחוק כשאני קורא את ההגדרה הפומפוזית “Evidence based Medicine“, שאינה מצליחה לרפא כמעט כלום. אני מגדיר רפואה זו “Capsule based Medicine“.)

מחקרים “מוכיחים קלינית“ נכנסו לספרי הרפואה החדשים, ומסורות רפואיות עתיקות סולקו, נמחקו.
למעשה , המושג רפואה ,התבסס על תאוריות וגילויים חדשים , כשכל תאוריה חדשה ביטלה את קודמתה.
הרבה שיטות טיפול מהרפואה המסורתית שהשתמשו בה טובי הרופאים דאז ,לדוגמא: היפוקראטס ( “אבי הרפואה) ואבן סינא שחי בימי הביניים , לא נלמדות בשום בי“ס לרפואה ולא נמצאות בשום ספר רפואה.

שיטות שרשמו גדולי הרפואה של פעם כללו ידע רב על צמחי מרפא , שיטות אבחון , טקסי ריפוי ,הבנת עיקרון הכח המרפא של הטבע ועוד .
כך נשארנו עם שכלולים טכנולוגיים מדעיים , ורפואה שסוגדת לתחום המדע . מקצוע הרפואה נעשה ליוקרתי וסמכותי אך בד בבד הפך את הטיפול נשען על תיאוריות. למטופל לא היה כל חלק בתהליך הריפוי. הוא הפך פסיבי. ורחוק מעצמו .
הטיפול נהיה חלקי, שטחי, מפוקס על איבר או רקמה או פרק בודד, מבודד משאר הגוף, והנפש ואף כושל במקרים רבים .

“רפואה משלימה“:

“רפואה משלימה“ זו כנראה הגדרה שמנסה לכלול את כל אותם מקצועות ריפוי שנצפו כיעילים מאוד , במיוחד בשנים האחרונות . בתוך “הסל“ הזה נמצאות אותן שיטות ריפוי ואבחון מסורתיות שציינתי קודם וביניהן : רפואה סינית, רפואה תזונתית, שיטות טיפול במגע, הומיאופתיה , צמחי מרפא ועוד. לא מפתיע לראות כמה חיוניות נעשות השיטות הנ“ל בתקופה שבה עולה שכיחותן של מחלות כרוניות שקשורות קשר הדוק לאורח חיים המאופיין במתח מתמשך, תזונה לקויה, רעילות גבוהה בסביבה ומזון מתועש שהגוף מעולם לא הכיר כמותו .

לדוגמא: מחלות אוטואימוניות דלקתיות שהרפואה המודרנית מגדירה כ“אידיאופטיות “ ,ז“א לא ברורה הפתופיזיולוגיה של המחלה , מערכת החיסון תוקפת את עצמה פשוט כך בלי סיבה , כביכול.
הגישה ההוליסטית תראה קשר הדוק בין המחולל לבין כשל מערכת החיסון. הרפואה הנכונה תחזק מערכת זו, תשנה את התזונה ותטפל במערכת המתחים בה שרוי המטופל.

הגוף הוא הבמה הקדמית של הנפש

השאיפה להבנת היחסים הקרובים שבין רגשות למצב גופני ,העצמת המטופל , יכולת הריפוי של הגוף , גם הם חלק בלתי נפרד מהשפה הרפואית ההוליסטית.
רופאי העת העתיקה היו אנשי רוח , זקני השבט , פילוסופים שהתעסקו בקדושה , באמנות ואף בכשוף. זאת אומרת שבעת ההיא , עדיין לא הייתה הפרדה בין גוף לנפש . עדיין לא נוצרה התפלגות בין סוגי הרפואה ולא היה צורך בהגדרה “רפואה משלימה“. לרופא של היום יש משהו שלא היה לקדמונינו. המבחן הפסיכומטרי.

מקורן של כל המחלות הוא בחוסר איזון של הגוף והנפש . עצם ההבנה הזאת , כבר מעצימה את המטופל והופכת אותו לאחראי על בריאותו . מעולם לא ראיתי “תרופה“ שריפאה מחלה. הכימיקלים שהוגדרו “תרופות“ אינן נוכרות לגוף, וכל תפקידן הוא כמו צבע המכה כתם עובש על הקיר. הגוף מדבר בשפתו, שפת החושים. שפת הכאב.ומה עושה הרופא של הרפואה הקונבנציונלית? סותם לפה את פיו.

אני יודעת שהרחה של פרח , רקוד קטן או תהליכי מודעות עצמית יכולים לשמר בריאות ואף לרפא אנשים ממחלות “חשוכות מרפא“ . מצטברות עוד ועוד עדויות על אנשים שהחלימו מסרטן בזכות שלוב מושכל של נפלאות הרפואה המודרנית , יחד עם שינוי רדיקלי באורח החיים שלהם והתפיסה שלהם את עצמם .

אני כותבת את השורות האלה כי אני רוצה לומר שאני מרפאה , ולומר זאת בראש מורם , מבלי לפחד שאיזה קול ממסדי , אולי אפילו קול ממסדי בתוכי , ינסה לבטל זאת
המילה ריפוי היא מילה שמכילה בתוכה המון רבדים . קיים בלבול חברתי ,שזמנו להתבהר באשר לבריאות הקהילה .
אין לי מושג למה הורגלנו לחשוב שקיימת בלעדיות של גורמים חיצוניים שנקראים “דוקטור לרפואה“ או “משרד הבריאות “ על הבריאות של נשים, גברים וילדים . למה קיימת כל כך הרבה הפחדה סביב הבריאות והמלצות של פרופסורים מסתכמות באיזה שם מסחרי של חיסון או תרופה חדשה?
למה לא משקיעים קצת יותר משאבים בהשגת והשבת הבריאות במקום הטיפול השטחי בסימפטומים ?
המושג “הנהגת הבריאות “ הוא מושג שטבע הרמב“ם שמדבר על בריאות הקהילה , על אורח החיים , דהיינו , פעילויות יומיומיות שתורמות או גורעות מהבריאות , שמשיבות או מוציאות את הגוף מאיזון, ולאו דווקא מתמקדות במחלות ותרופות .
בעבודתי אני פוגשת ילדים שהוגדרו כאסטמטיים אבל אני מזהה בתוך הגוף הקטן רמות מתח גבוהות ואז תמונת הטיפול מתבהרת לי. אני גם פוגשת אנשים עם מחלות כרוניות שבחרו לעשות שינוי אמיתי בחיים שלהם וזה קרה בזכות מעקב צמוד, התאמה אישית של צמחי מרפא, והתייחסות הוליסטית למצבם הכרוני.
אין זאת חובה להיות שבוי לגישה ממסדית אחת . חלק רב מהפעולות הכירוגיות והשמוש בתרופות הינו אכן מציל חיים , אך חלק לא מבוטל בכלל הוא מיותר .
אנשים עם בעיות כרוניות שלא נפתרו , ואף החמירו בעקבות שימוש בתרופות, שהחליטו לקחת אחריות על הבריאות שלהם , מרגישים טוב ואף מועצמים נפשית בזכות טיפול הוליסטי פרטני.
לסיכום, בסופו של יום ניתן לכנות “ריפוי“ רק את אותו תהליך חמקמק, מסתורי, שבו מתרחשות תמורות בדפוסי הפעולה הבסיסיים של אדם בעולם: לא רק דפוסי האכילה והפעילות אלא גם אלו הנוגעים לחשיבה ולרגש; זהו תהליך חווייתי במהותו, הרחוק מרחק רב מטכניקה גרידא.

מקורות:
“סודותיו של מורה הנבוכים“ מיכה גודמן
www.ranherbs.com
“הנהגת הבריאות “ ע“פ הרמב“ם
“תולדות הרפואה מהיפוקרטס ועד ימינו“ רפואה שלמה , ספרים , הארץ.