על הבלוטה ההיא…

אין ספק שאם היינו עוצמים עיניים ומדמיינים איך יראו מעבדות בתי החולים בעוד 20 או 50 שנה, בטח היינו חשים כמה דלי מידע אנחנו והרופאים שלנו. ולנו יש כבר היום המון בדיקות. באה אלי מטופלת עם דף כזה של מחשב עם המון כל מיני שבקושי הבנתי מהיכן הם צצו, ובסך הכול הם היו חלק מהמערכת החיסונית ונוגדנים שבעצם לא ידעתי למה עשו לה אותן, את אותן הבדיקות.
אנחנו בטוחים ש MRI זה נורא מתוחכם ו PETScan זה משהו נורא up to date.
אנחנו רצים כל כך קדימה שאנחנו שוכחים להביט אחורה, ומזניחים לפעמים דברים שהם הדברים הכי טובים מבחינת הבנת הפרעות בריאות.
כל ההקדמה הארוכה למה רציתי לכתוב על ד“ר וילסון. דניס וילסון.
הכרתי אותו לפני שנים. דרך האינטרנט, כמובן.
הוא צץ לי מאי שם. בטח חבר לעט (ולמקלדת) שלח לי אותו. כדי שאחווה דעתי.
איך קראתי, אהבתי.
לפני מאות שנים, כשלמדתי במכללה לרפואה קונבנציונלית במסגרת האוניברסיטה העברית בירושלים, אמר לנו, לסטודנטים, מרצה לפסיכיאטריה, כי 10% מהמאושפזות בבתי חולים לחולי נפש אין להן בעיה פסיכיאטרית אלא בעיה אנדוקרינולוגית. תת פעילות בלוטת התריס. והתת הזו גורמת לדיכאון, ולדיכאון יש תרופות לדיכאון, אלא שהדיכאון שלהן כלל לא הגיב לתרופות נגד הדיכאון וכך, בשל אי תגובה מספקת, הן נותרות באישפוז. ולא עושים להן בדיקת תפקודי בלוטת התריס כי הפסיכיאטרים באופן כללי שכחו את הרפואה של פעם.
ד“ר וילסון החליט לקחת את הבלוטה הקטנה, המוזנחת, בידיים. וכשמִשהו רציני שם לו למטרה לעיין בבלוטה האמורה, פתאום הוא לומד שיש המון דברים סמויים מן העין. החום למשל.
אני זוכר שכסטודנט עבדתי כעוזר אחות. אולי בחמש לפנות בקר, במשמרת לילה, הייתי מחלק מדחומים לחולים. כדי למדוד חום בהשכמה. החום היה נורא חשוב. בשביל להתרשם מהמצב הדלקתי. כי דלקת עושה חום, גבוה יותר או גבוה פחות.
לתת חום ממש לא התייחסתי. אפילו שמחתי. כי למי שהיה, וזה היה בעיקר לנשים, תת חום, בטח לא הייתה לו/לה, דלקת. היום, כשאני חושב, שאולי לנשים עם תת חום הייתה דלקת ואז התת חום הפך לחום נורמלי, וכך שהייתה לחולה דלקת ואני פיספסתי את האפשרות, וכמה חבל שלא היה לי אז שכל. אבל אני שולל הגיג הטוען כי מי שלא היה לו שכל אז איך יהיה לו היום כי הרי אין יש מאין.
אלא שאותו ד“ר וילסון היה ממש חכם. הוא התייחס דווקא לפרטים הקטנים, כמו בדיקת החום למשל.
הבלוטה אותה הוא אימץ, שהייתה בתחילת ימיו די יתומה, ומוזנחת, היא בלוטה מאד חשובה לגוף. כשהיא לא מתפקדת בעובר, הילד שיוולד יהיה ממש דביל עם מנת משכל נמוכה ביותר, מעמסה כלכלית אדירה על המערכת הסוציאלית. ולכן בודקים כל ילוד כדי להיות בטוח שהבלוטה מתפקדת.
הבלוטה קובעת את רמת הפעילות של הגוף, את היכולות המטבוליות.
שיטה נורא מדוייקת לקבוע את פעילות המטבולית של הגוף, שהיא מצב פעילות בלוטת התריס, היא בדיקת חום.
אבל אין חוסן לעולם. גם הבלוטה עלולה להתחיל לזייף, בייחוד אצל נשים. גם בגלל הגלולות הפוגעות במאזן האסטרוגן מפריע לספיגת יוד. גם בגלל מוצרי חלב העושים בעיות אוטואימוניות. גם חלבוני חיטה עושים צרות. חומרי ריח וטעם וצבע לא מוסיפים בריאות לבלוטה זו או האחרות או לגוף, כולל המוח..
לרופא קונבנציונלי יש כמה בדיקות מעבדה כדי להעריך את תפקוד הבלוטה
TSH- שהוא הורמון המגרה את הבלוטה ליצור את הורמוני הבלוטה שהם
T4- ההורמון הראשוני
T3- שהוא ההורמון השני, הנוצר כתוצאה מסילוק יוד אחד מ- T4, המכיל 4 אטומי יוד, וכך יש לנו T3.
בסך הכול בדיקות די נחמדות.
אם TSH גבוה יש תת פעילות הבלוטה מכל מיני סיבות.
ואם T4 נמוך? גם זו תת פעילות.
אבל אם שני הראשונים תקינים ואפילו T3 סביר?
גם אז יכולה להיות תת פעילות הניתנת לאבחון, על פי ד“ר וילסון (כולל אותי). כל מה שנחוץ זה מדידת חום בהשכמה.
עושים 3 בדיקות חום בהשכמה (לא בתקופת הביוץ). אם החום 36.6-36.8, הבלוטה בועטת, נושמת, מתפקדת.
אם החום מתחת ל 36.0- המצב התריסי על הפנים.
יש חולות שיקבלו T4 לאחר אבחנת תת הפעילות, ולא יחול כל שינויי במצבן. מסקנה: הבעיה אינה חסר T4, אלטא חסר של T3, או שצריך לצמצם את המתח, בעבודה או בבית או בשני אתרי המחייה.
חפשו את האתר של ד“ר וילסון. הוא המקור. אני רק אתר הנגשה.