על מגנזיום בכלל ועל הקשר שלו לאפילפסיה

על המגנזיום ועל האפילפסיה של Wayne

הוא היה די קטן. רק בן ארבע. קוראים לו Wayne. מגיל חצי שנה הוא “בילה“ חלק מזמנו בהתקפים אפילפטיים. שום ניסיון תרופתי לא עזר.
מהן בעצם כל ה“תרופות“ (הצחקתם אותי אם גם אתם קוראים להן תרופות) שבאמ-תחת הנוירו-לוגים, מומחי האפילפסיה?
אלו הם כימיקלים, תוצרי מעבדה, שגורמים לדיכוי אותה יתר פעילות של קליפת המוח.
האם לילד הסובל מהתקפי אפילפסיה חסר אותו החומר, תוצר מעבדה, שרושמים הנוירולוגים? ברור שלא.
כי אם נוירו-לוג חכם היה מבין כי המוח האנושי משתולל רק
1. כשחסר לו משהו או
2. כשהוא נחשף למשהו שהוא אלרגי לו (תפוח אדמה, במקרה אחד שפגשתי בכתובין),
עולמם של הילדים האפילפטיים היה נראה ורוד עד מקסים.
אני חושש שמוחם של הנוירו-לוגים די אטום בתוך עצמות הגולגולת, ללא פתחי אִוְורור, ולכן הם מעדיפים את העבודה הקלה, חלוקת “תרופות“. ויש להם הרבה סוגי “מדכאי פעילות מוח“.

טיפול שכזה, ללא כל אופק של הבראה, נותן לנוירו-לוגים עבודת-עד, עבודה מתמדת, וגם ליצרניות הכימיקלים הכנסות-עד.
במקום לטפל במחולל האפילפסיה, הם מנסים לדכא את הפעילות, כשהמחולל ממשיך להרגיז את רקמת המוח.

נחזור לילדון ששמו Wayne.
במשך שלוש וחצי שנים הוא היה בהליכי “כיווץ והרפיה“ יומִיים. במצבי מתח רגשי מצבו האפילפטי אף החמיר. גם לילד קטן יש מצבי מתח. בגן. בבית.
הנוירו-לוגים הבהירו להורים שזהו זה. עד קץ הימים.
ואז הם פגשו את ד“ר Lewis B. Barnett, בטכסס. הוא נתן לזעיר שלהם 450 מ“ג מגנזיום גלוקונאט ליום וגם תמצית בלוטת תריס. אין לי הסבר למתן התמצית האחרונה.
תוך שבועיים התקפי האפילפסיה נעלמו, ולא חזרו עד כתיבת שורות אלו (במקור. באנגלית), ומאז חלפו שלוש וצי שנים.
http://www.mgwater.com/rod07.shtml

מה אתם הייתם עושים לאחר שהאפילפסיה שפגשתם נעלמה תוך שבועיים?
כמו שאני מכיר אתכם, והראש שלכם הרי פתוח (כי סגורי הראש לא מגיעים לאתר זה), הייתם:
א) חושדים שהתקף אפילפטי נובע ממחסור במגנזיום. ואולי גם חסר תמצית בלוטת התריס…
ב) מבררים מחיר המגנזיום גלוקונאט בבתי הטבע…
ג) מבקשים מנוירולוגים שיעבירו לחזקתכם כמה ילדים דומים, שמתכווצים “למרות הטיפול“…

זה מה שעשה ד“ר ברנט.
הוא אסף 28 ילדים, בכל הגילים, ילדים שלא הגיבו כלל או הגיבו בקושי ל“טיפול מודרני תרופתי“, ומהתקף להתקף ערכם (של הילדים) בשוק האזרחי העתידי ירד וירד, והוא, ד“ר ברנט, נתן להם מגנזיום במינון גבוה. לפה. התוצאות היו מהממות.
אני, שאינני נוירולוג ילדים, הייתי, אם הייתי נוירולוג של הקטנים, מזנק ותופס את הרעיון. שווה ניסוי.
במקום לתת את מחריבי המוח, המדכאים כל פעילות, משלים את מה שקרוב לוודאי שחסר להם.
וחסר מגנזיום הוא מחולל ים של בעיות רפואיות. גם תוקפנות, ולחץ דם, וכולסטרול, והפרעות קצב ועוד ועוד….
לרופא ההוא היה די מזל. הוא אמנם עסק במחקר על מיקום המגנזיום בעצם, אבל איכשהו (סוג ההלצות של היושב“ם) נתקל בעבודה של שלושה חוקרים, Martin, Meke, and Wertman, שדיווחו כי במצב של אפילפסיה ישנו מחסור של מגנזיום בדם.

שנים רבות ידוע שהמגנזיום מצמצם כאבים ועושה פלאים במצב של עווית שרירים. הוא התרופה הנבחרת, ובעצם היחידה, לרעלת הריון. הוא טוב לים של בעיות וטרום בעיות. כולל סרטן.

למרבה הפלא, המגנזיום נמצא בריכוז גבוה יותר בחדרי המח וגם בנוזל השדרה, המצוי במגע עם קליפת המוח. גבוה יותר מאשר בדם. כך שרמה נמוכה בדם היא גם רמה נמוכה יותר במוח!!!
המגנזיום מאזן, מרגיע, את המוח, הנתון להשפעות מעוררות, גם באופן טבעי. כמו הורמונים, למשל. בייחוד בזמן מחזור וביוץ, אצלן. ואצלנו, כאשר האשכים עדיין במקומם.

כאשר נוצר בגוף חסר מגנזיום, אז, בדומה לחסר אשלגן, אין לגוף מנגנון יעיל לצִמצום הבריחה, כמו המנגנון הקיים בכליות לשמירה על הנתרן. אולי כי אשלגן ומגנזיום מצויים היו בשפע בירקות ובפירות שבגן העדן, והיושב“ם היה בטוח שהם ימשכו להתקיים עליהם, כמו אבותיהם הקופים, עד היום הזה. וכידוע, מחסור בכל “בונה גוף“, כמו גם במגנזיום, זה לא מצב בריא. ומצב לא בריא פירושו מחלה.

המחסור במגנזיום פוגע בלב (הפרעות קצב), בעצמות (התפרקות עצם הקרויה קצת בטעות “בריחת סידן“), מחלות חניכיים, אפילפסיות למיניהן, ואיריטביליות (נרגנות, התעצבנות, חוסר סבלנות), התכווצויות/ עוויתות שרירים וגם אסטמה ועוד.
אותה נרגנות, חוסר סבלנות, “תורמת“ לריבוי צעירים שמזיקים לחברה (פושעים), לאחוזי התגרשות גבוהים, לתוקפנות ועוד.

בלוטת יותרת המוח (pituitary gland) זקוקה למגנזיום לצורך תפקודה התקין. הביטוי של חסר מגנזיום דומה למצב שלאחר כריתת בלוטה זו.
הפלואור קושר את המגנזיום ומונע את ספיגתו במעי, מה שיוצר מחסור יחסי, מחסור ע“ש ליצמן, הלוחם בעם ישראל כדי להחזיר לנו את הפלואור הרעיל, יחד עם אורניום בכמויות מדידות….

מה ההמלצה הראשונה של ד“ר Barnett?
לסלק מהתזונה של חולי האפילפסיה את החלב. החלב מפריע לספיגת המגנזיום.
וההמלצה השנייה?
להוסיף מגנזיום לכל ילד עם אפילפסיה.
ומה אני ממליץ?
בנוסף למגנזיום בכדורים או כתוספת בשתייה, יש למרוח את הילד בג`ל מגנזיום או ב“שמן“ מגנזיום, פעם או פעמים ביום. שניהם נמצאים היום בבתי הטבע האיכותיים בישראל.
וגם, לדאוג שהמים שהילד שותה לא יכילו את ה“פלואור הרע של ליצמן“. הפלואור קושר את המגנזיום, ובכך מונע את פעילותו.

עוד כמה מלים על מגנזיום
המגנזיום הוא יסוד שכיח בקליפת כדור הארץ, וביחוד בפאזה המימית, באוקיינוסים, בימים, בנהרות. ריכוזו במי ים הוא 55mmol/L. בים המלח ריכוז המגנזיום הוא פי 4 ויותר, בחלוף השנים וההתאדות.
דרך אגב, מדוע רוב המבלים על שפת הים אוהבים את המקום?
1. המגנזיום במי ים מרגיע.
2. הגוף החי הוא מערכת חשמלית, הנטענת ללא הרף. שפת הים והים, הם אתר ההארקה הכי טוב בעולם. שם כל יצור חי מתרוקן מהמטען הרע ונטען באלקטרונים החסרים.
3. השמש טובה לבריאות.
4. רק שם מקובל להיות עם מינימום ביגוד. קדמונינו, אבות אבותינו, הסתובבו לגמרי בלי ולא חשו כי חסר להם דבר.

המגנזיום חיוני לצומח. הוא נמצא במרכזה של פרודת (מולקולת) הכלורופיל, ממש כמו הברזל, המצוי במרכזו של ההם שלנו, הכלול בהמוגלובין.
המגנזיום חיוני גם בחי, כולל אצלנו. הוא נחוץ לפעילות מאות רבות של אנזימים, בייחוד בפרוק ובבנייה של סוכרים, חלבונים, שומנים, חומצות גרעין, ביצור אנרגיה. הוא משפיע על תקינות פעילות הלב, העצבים, השרירים. יש עדויות כי הוא משפיע על הפרשת אינסולין, ומומלץ להעלות את המינון היומי בחולי סוכרת, יחד עם כרום. כרום פיקולינאט.

תכולת המגנזיום בגוף של מבוגר הוא בסביבות 25 גרם. תכולת הסידן באותו הגוף היא בסביבות 1000 גרם, שהם 1 ק“ג. פי 40. המגנזיום אינו יודע אך הוא מכונה ע“י החוקרים כ“אנטגוניסט של סידן“.
הסידן, למרות חיוניותו המוחלטת לחיים, זכה גם בכינוי “death trigger“. המגנזיום פועל לביטול השפעתו הממיתה. זו אולי הסיבה שכדאי להתרחק ממוצרים ה“מועשרים“ בסידן“ ע“י יצרניו. כדאי להעדיף את הכרוב ואת החסה, שיש בהם את ההעשרה הטבעית.

המגנזיום, או 99% ממנו, מצוי בעצמות, בשרירים, ברקמות רכות. השאר, כלומר אותו האחוז הבודד, נמצא בדם, בנוזל ובכדוריות אדומות, בצורה חופשית, כקשור לחלבון או כצמוד לזרחן, סידן, ביקרבונט, ציטראט.

את המגנזיום ניתן לרכוש בצורותיו השונות.
מגנזיום אוקסיד נספג גרוע. הוא עדיין הנמכר ביותר כי הוא הכי זול, ולרוב הקונים חסר המידע עליו.
מגנזיום סולפט (מלח אפסום) לא כל כך יעיל, גם לא באמבטיות. מומלץ כמשלשל, בייחוד כשעושים ניקוי רעלים.
מגנזיום כלוריד הוא המומלץ ביותר. הוא מספק את המגנזיום וגם את הכלוריד. הכלור חיוני בגוף, גם ליצור חומצת המלח בקיבה, החיונית לעיכול. מגנזיום כלוריד טוב גם לניקוי הגוף. גם לניקוי הברום, הנמצא בעודף בגוף, והוא רע, בדומה לפלואור, לבלוטת התריס. ההמלצה לכולם, כי לכולנו חסר גם יוד, לספק יוד יחד עם מגנזיום כלוריד, לספיגה דרך העור.
סוגי מגנזיום אחרים, המחוברים לציטראט, לגליצינאט, לטאורט וכדומה, גם הם בסדר, ומושפעים גם מעוצמת הפרסום.
על מגנזיום המחובר לטריאונין יש מחקרים הקובעים כי הוא מעלה את רמת המגנזיום במוח, דבר המומלץ לחולים אפילפטיים. יש לי תחושת בטן כי אם ניתן לילד מגנזיום כלוריד לפה וכמריחה על העור, פעמיים ביום, נגיע לאותן התוצאות.

מקורות מגנזיום: עלים ירוקים כהים, אבוקדו, בננות, זרעי צ`יה, זרעי שומשום, זרעי דלעת, ושקדים הם מזונות חיים המהווים התחלה טובה .

גרעיני דלעת- 534 מ“ג במאה גרם.
שוקולד מריר (כהה)- 327 מ“ג במאה גרם.
עלים ירוקים כהים (תרד)- 79 מ“ג במאה גרם תרד טרי. לחלוט- לא לבשל במים!
קטניות (סויה לדוגמא)- 86 מ“ג במאה גרם. שעועית לבנה- 110 מ“ג במאה גרם.
ספל (195 גרם) אורז חום- 86 מ“ג. ספל קינואה- 123 מ“ג.
אבוקדו- 29 מ“ג במאה גרם.
תאנים יבשות- 68 מ“ג במאה גרם
בננה- 27 מ“ג במאה גרם (בננה בינונית).

ולכל המודאגים מעודף או מהרעלת מגנזיום, האפשרות לכך היא מאד נדירה. לשם ההרעלה נחוצה הפרעה בתפקוד כליה או העמסת מגנזיום (במזון לתינוקות) או כטיפול- שימוש ממושך בסותרי חומצה ובמשלשלים.

סעו לשלום.

http://www.metabolics.com/blog/the-definitive-guide-to-magnesium-and-magnesium-supplements

http://www.mgwater.com/Seelig/Magnesium-Deficiency-in-the-Pathogenesis-of-Disease/chapter4.shtml/

http://ckj.oxfordjournals.org/content/5/Suppl_1/i3.full