על מדכאי סרטן…הכי תמוהים.

זה הכול החל כשחומי ואני עבדנו על קיאק העץ.
הוא אמר שאין אלוהים ואני טענתי שיש, אבל לא המקובל, כזה שמחייב להתפלל שלוש או 5 פעמים ביום, עם התוסיק כלפי היושב“ם בעת תפילתם, באופציה השניה.
וקודם ההתחלה הסברתי לו כמה אלוהים גאון במעשיו, וכמה הוא חסכוני. למשל את כל אבות המזון הברנש הזה ברא רק מפחמן וחמצן ומימן. כדי לשלול את השמועה שהוא לא חסכן אלא סתם קמצן זקן, הוא הוסיף פה ושם, בשביל החלבונים, קצת כקישוט תפקודי- גם זרחן שיהיה אור, גם גופרית שיהיה ריח וגם חנקן, שלא נחנק. וזה הכול.
אמרתי לחומי שלא יכול להיות שלא הייתה בבריאה יד מכוונת.
ואם לא יד, אז בטח אצבע מכוונת.
אצבע ששייכת למשהו מבריק מאד, שברא בגאוניות הכול.
אבל חומי הוא עקשן. הוא טען שזה נהיה אמנם בדברו, אבל דברו של הטבע. אם היית חי, כך הוא אמר לי, המון שנים, אלפי שנים, היית מבין שהכול פשוט התפתח אבולוציונית. לאט.
וכדי לסגור ת`ויכוח וכדי להתחיל לסיים את הקיאק הוא נתן לי ספר יש אלוהים עם סימן שאלה בסוף השם של הספר.
כתב אותו בחור די חכם שנתנו לו פרופסורה וזמן לחשוב. ומשכורת הוגנת.
הוא דבר על כמה סוגי אלוהים (ועדרי מאמינים), והבנתי מיד שאני שייך לסוג השני. כזה שמאמין שיש אלוהים, שעשה עבודת אלוהים, מושלמת, ללא פגמי יצור. הוא סיים את העבודה בשישה ימים. הלך לנוח בשישי, וכמו בחור מוכשר לחלוטין לא שב לעבודתו ביום השמיני, הוא היום הראשון הבא. כך שמה שקורה כאן, אצלנו, ממש לא מעניין אותו. השואה אינה קשורה בו. מעשי דעא“ש גם הם בחירת בני האדם ולא החלטתו של המצוי מעבר להררי האור או החושך, בגלקסיה מחוץ לטווח הראייה האנושית.
אז היום, איך שאני מנסה להבין את הציאניד המצוי בגלעין של שקד מר או של המישמש או הדוחן או סתם עשב חיטה, שגורם לפגיעה בשרשרת האנזימים המצויה במיטוכונדריה, נזכרתי באנזים רודנאז. בסיוע הרודנאז הציאניד, שכבר הגיע לתוך המיטוכונדריה בשביל החיסול הממוקד, הופך למולקולה עם גפרית, שהיא המון פחות רעילה ממנו, מהציאניד.
ופתאום אני מבין שבתאי הסרטן אין בכלל רודנאז, ולכן הציאניד פוגע באנזימי המיטוכונדריה וכך התאים הסרטניים מתים.
אל תגידו שהאלוהים לא היה חכם.
אבל לא זו בלבד, אלא כדי להיות סופר חסכוני, היושב“ם נתן לאותם אנזימי הנשימה שבמיטוכונדריה גם תפקיד נוסף. הם נוגדי סרטן. כלומר עצם נוכחותם השמורה, כשהם ניצלו מהרס ע“י הרודנאז שניטרל את הציאניד, מונעת סרטן.
ואת המאמר פגשתי רק היום. הוא נדפס רק לפני שנתיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22399428
כך שנותרתי ללא שינוי. מוקסם מאותו ברנש שמימי שהיה בבחינת אורח לרגע שבורא ללא פגע.
לאן שאני לא מביט אני המום ממנו.
תאמינו או לא, אני מאמין שמשהו היה פה לסדר את העניינים, שדפקו לו לפני פחות מששת אלפים שנה. דפקו ונהיה תוהו ובוהו. ואז הוא חזר וקפץ לשישה ימי עבודה. הוא ישוב אם שוב נהרוס לו את העבודה. כי יש לו כבוד מקצועי. והוא יודע שהמלאכים עפים וצופים.
יאללה ביי.