ענן ועננת

אמא עננת
ואבא ענן
אמרו נו, נו, נו
לבן הקטן.

והבן הקטן
שקוראים לו ענען
הוא ממש פרא רוח
ושובב לא קטן.

ביום משתולל הוא
מפריע לרוח
להזיז עננים
בעזרת המפוח.

הוא קושר ת’זנבות
של שכנים עננים.
מסכנים, לא יוכלו
לסדר עניינים.

בערב, דורך עם רגלו
על השמש,
שתשקע כבר בים
כי היתה חמה אמש.

ובלילה בורח להוריו
מחלון,
חבריו- כוכבים,
לא רוצה הוא לישון.

הם אומרים נו, נו, נו.
הוא מקשיב? לא ולא.
ממה יפחד?
השמים שלו.

עננה כעסה
על ענען, אך לשוא
בא אבא ענן
הושיבו על ברכיו.

ראה נא בני,
הוא אמר,
הקשב, יא ענען,
השמים, ילדון,
הם מקום מסוכן.
הענן לא לנצח
יגור בשמים,
יש כללים של ברזל,
תשתולל-
תהיה מים.

בשחקים יש רוחות
חבורות עננים,
עננים שלל צבעים,
אפורים, גם שחורים.

התנגשות עם ענן
זה נורא מסוכן.
יש ברקים, רעמים,
יש דמעות בעיניים,
וכשהן כבר זולגות
אתה גשם של מים.

כשתיפול, לא תחזור
להורים בשמים.
או, אולי כן תחזור,
בגילגול של המים.

ישב לו ענען
עצוב ומסכן
אמא בוכה קצת
ואבא גם כן

אבא, אמא. מבטיח
להיות ילד מקסים,
שלא תהיו אף פעם
לבד ובוכים.

מחייכים הם לבן
משלבים ת’ידיים,
עם הרוח הולכים הם
לטייל בשמים.