רעב ממשי

היינו רעבים.
ממש היינו רעבים.
נורא רעבים.
אולי אפילו
נורא, נורא רעבים.
כל כך רעבים היינו
שממש לא ידענו
מה להתחיל לאכול.

שוהם חפשה מסביב מה לאכול
וגם אני חיפשתי מאד מאד
מה נוכל לאכול
כי שנינו
היינו נורא, נורא, נורא רעבים.
בחיי אלוהים
שהיינו רעבים.
הסתכלנו סביב.
היו המון דברים
שיכלנו לאכול
אבל היה נורא קשה
להחליט
מה יהיה הדבר הראשון שנאכל.
כי אם מתחילים לאכול
משהו
שלא כל כך טעים
או משהו
שלא כל כך בריא
אז אפשר לקלקל את כל הארוחה
ואפילו אפשר
לקלקל את הבטן.
ואנחנו,
שוהם ואני
באמת רוצים שהבטן שלנו תהיה בריאה
כי אם הבטן בסדר
אז הכל בסדר
כך אמר לנו פעם
רופא עם שפם
שאכל כל הזמן
והבטן שלו היתה בסדר.

שהם רצתה לאכול את השלחן
אני רציתי את הכסאות
שהם רצתה את התמונות
ואני את הספות.
שהם חשבה כי העצים
יהיו ממש טעימים
ואני רציתי פרחים
שהיו כל כך עדינים.

הצעתי לשהם את אבא
שנראה
מה זה טעים
אבל שהם רצתה גם את עדן
כדי שלא נהיה
רעבים.

הרעב כבר היה נוראי
וכמעט שבלע את שנינו
חייבים לאכול חיש מהר
אחרת נהיה
בלעדינו
פתאום הסתכלנו ביחד
לעבר ארון הספרים
וידענו מיד
שלעולם
לעולם לא נהיה
רעבים.

רצנו לרחוץ ת`ידיים
שטפנו פרצוף ועיניים
לקחנו משחה ומברשת
צחצחנו את כל השיניים.
סחבנו שלחן עם מפה
כסאות, צלחות, מזלגות, סכינים שניים
כי אנחנו נורא מנומסים
לא אוכלים ארוחה עם ידיים.

הורדנו את כל הספרים
מארון הספרים שבחדר
התחלנו לאכול, לאכול
ידענו שיהיה כאן בסדר.

אכלנו הכל
לא נשאר שום דבר
אם תהיו רעבים
תבואו מחר.

שוהם ואני
לא ידענו מה עושים
הולכים קצת לנוח
או למצוא עוד ספרים.

הבטן מלאה
המון אותיות
ותוכן מילולי
בכל השפות.

בעברית
ספרדית
צרפתית
ואנגלית

שהם ואני
צחקנו המון
אין יותר אותיות
אז הלכנו לישון.

בלילה חלמנו
על המון ספרים
שאף פעם
אף פעם
לא נהיה רעבים.

סוף
רחובות 2002
סוכות