ד''ר אריה אבני בניתי את האתר כדי שאוכל לזעוק במילים.

עברו מספר שנים מאז האתר עלה.

הגדרתי באתר את הרופאים מחלקי הכמוסות והאמפולות והפלקונים כ- pushers של יצרניות המוצרים הכימיים, הקרויים בטעות, אולי טעות מכוונת, תרופות.

פגישות עם בכירי משרד הבריאות הבהירו לי כי הרופאים אינם באמת pushers.

הבנתי שרובם נותנים את מה שהם נותנים למטופליהם מתוך הטעיה, מתוך אמונה כי זו הדרך הנכונה.

הם לא מבינים שהמטופלים לא מחלימים, ורק צוברים תופעות לוואי.

הם לא שואלים את עצמם מדוע.

מדוע מומחה למחלות ראומטיות מעולם לא ריפא חולה אחד.

מדוע מומחה ללחץ דם לא ריפא...

מדוע חולה לסוכרת מעולם לא....


אולי הגיע הזמן שהרופאים יתחילו לשאול שאלות קשות וכואבות, שהן בעצם הבנת הכישלונות בני המון שנים.
כאבי ראש. נער חרדי.

הם צעירים. יחסית. הורים ללא מעט ילדים.
הוא בן של רב גדול , ראש קהילה די גדולה בעיר שבה נמצאים חרדיות וחרדים רבים.
הוא, כיאה לבן עילוי, נשא לאישה את בתו של איש מאד מאד אמיד. מאד.
השילוב של חכמה ועושר ידועה כמניבה ילדים שהם נכס לסבים וסבתות משני הצדדים.

והם פנו אלי. באמצע יולי, לפי לוח השנה של הגויים.
אחד הבנים, שלא מזמן עשה בר מצווה, סובל מכאבי ראש עזים. שנים. כל יום.
הם בקשו לדעת איך ניתן לעזור לנער.
מה עשיתם עד היום, שאלתי.
היינו אצל מקובל אחד, וגם אצל אישה המבינה בנושא עין הרע.
היינו אצל נוירולוגים, שניים, מהמובילים בארץ ישראל.
הנער עבר, בהמלצתם, את כל הבדיקות הקיימות.
גם אנדוקרינולוג אחד היה בתמונה.
בהמשך ניסו ההורים את עזרתו של נטורופת בכיר, ולמרות שההמלצות היו להביאו לנטורופתית, ההעדפה הייתה שהנער יראה מומחה ממין זכר.
בהמשך ניסה הומיאופת בכיר לעזור.
והנער המשיך לסבול.
ואז פנו אלי.
ברור שאחרי נטורופת בכיר והומיאופת ידוע לא היה לי מה לעזור, כי אין ספק ששני האחרונים
בכירים ממני.
לאחר שנשלל מה שנשלל ע``י הנוירולוגים, תודה לאל, ואף ניתנו ``תרופות``, שכרגיל גרמו לתופעות לוואי קשות ומדכאות יכולת חשיבה, באמת נראה היה כי כלו כל הקיצין.

ואז ההורים, או בעצם האב, כשאשתו עמדה, כנראה, בסמוך אליו, בעת השיחה בנייד, התקשרו אלי.
מבקשים עצה.
מה עושים.
היה חם.
אמצע יולי, לפי לוח שנה של הגויים.
ציינתי בפניהם שאם כעבור 6 שבועות אחרי הביקור אצלו הכאבים יוקלו, אני כותב את הסיפור בפייסבוק שלי. הרפואה הנכונה. למען ידעו. הבטחתי שלא יהיה אף פרט מזהה.
והם הסכימו.

את יריב אני מכיר שנים. מומחה לטיפול קרניוסקרלי.
הנחתי כי הנושא לא מוכר לקהילות החרדיות.
עצם העובדה שההורים פנו לנטורופת ולהומיאופת הן יציאה מחוץ לחומות הרפואה הקונבנציונלית, שבגדול נתמכת ע``י הרבנים וגם ע``י רב פירר, אבל העם החרדי מתחיל להבין שזה לא כתמול שלשום.

שאלתי את יריב אם הוא יוכל לנסות לעזור.
אוכל רק לנסות, אמר.
ציינתי באוזניו כי אם הכאב לא יופיע שישה או שבעה שבועות, אני מספר את הסיפור בעמוד הפייסבוק שלי.
אין בעיה, הוא ענה. אם הכאב יעלם, אתה כותב. אני לא חזק בכתיבה.
לחצנו ידיים. כמו יהלומנים. לו ולי אין אפילו שבר יהלום בודד.
יריב גר בחדרה. אני בקציר. קרובים יחסית, אולי בגלל קרבת שני הישובים לשדות ים, שם אני חותר.

הילד, עם אביו, היו אצל יריב פעמיים. כך יריב ביקש. מכה מכה ואחר כך מכת חיזוק.
אחרי הטיפול הראשון הכאבים נעלמו.
אחרי 10 ימים, לבקשתו של יריב מראש, לשוב לסבב נוסף של טיפול, הגם שלא היה כל כאב, הנער, יצא מהטיפול השני מחויך. משהו קרה בתוך תוכו. קשה לראות נער חרדי מחויך בצאתו מחדר טיפולים של מטפל חילוני.
אני, הסביר יריב, החזרתי את הנער למצבו המאוזן, הרצוי, ממנו הוא חרג.

חיכיתי את השבועות שסיכמנו עליהם.
הכאב הלך ולא שב.
ששה או שבעה שבועות ללא כאב היו הישג.
ישבתי לכתוב את הסיפור. כמו שסוכם.
הפוסט הזה נשלח בצאת החג, גם בלי שנתבקשתי ע``י ההורים החרדים.

למי שמחפש את חברי יריב כהן, ימצא אותו בחדרה, בנייד 0524681630
וחג שמח לכל עם ישראל.