לחיות טיפה יותר טוב.

אנחנו נעים בזיג זאג ולא ישר, אל עבר הבריאות המיטבית.
יש לנו, עם היד על הלב, עוד מאות שנים להגיע אל המטרה.
היינו יכולים להגיע למצב אידאלי זה, של 140 או 200 שנות חיים ללא כל "תרופה"
אם משרד הביטחון ומשרד הפנים
היו מחסלים את משרד הבריאות. חיסול ממוקד. רק בנין אחד. ברחוב ירמיהו אם אני לא טועה.
רגע.
לא הבניין הוא הבעיה, המכשול לבריאות.
התכולה האנושית שבו. זו שאני קורא לה- HHB, או Health Hand Brake.
רק סילוק מעצור יד זה יאפשר לכולנו לחיות טוב יותר, הרבה יותר.
אין לי יכולת להפעיל את שני המשרדים בעלי היכולת, לכן הקוץ הזה יישאר תקוע לעם ישראל בתחת.
בסוף הוא יוצא. בגלל המוגלה המצטברת.
האביב הרפואי, בזכות האינטרנט והפייסבוק, החל.
החלה הספירה לאחור של דמויי "גמזו" ו"גרטו". לגרמן אני מתייחס בתור יפיפייה נמה עם שמלונת וורודה,
עושה סיבוב בלריאני על בימת תיאטרון הבריאות. קישוט. אבל אני אוהב אותה, למה בעיני נאה היא.

מה רציתי לכתוב, למי שנוהג להיכנס ולקרוא?
בטח אתם חושבים שהעבודה שלי קלה?
תארו לעצמכם שאני מקבל סרטון, שבו מופיעים אנשים, שאני מתייחס לדבריהם בשיא הכבוד, ואני נר לרגליהם או משהו כזה, אולי אסקופה אבל בגדול אתם מבינים שאני מתכוון שהם גדולים ואני לא. אני צמא לדבריהם.
ופתאום מקבץ זה של אנשים אומר לי ששום, garlic, הורס תאי מוח.
נשבע לכם. שום שאהבתי ואוהב ולא יודע אם אוהב, פתאום הורס לי ולכם תאים במוח.
מה אני עושה?
סלט בלי שום זה כמו אהבה ללא בת זוג. או בן זוג. או בלעדי, במצבי אקסטרים.
מילא אני, אבל מה אומר למטופלים שלי, שאני, למרות משרד הבריאות שהוא כאילו אחראי לבריאות (פפפחחחחח…), אני חש שעלי לנתב אותם לכיוון בריאות, וזה למרבה ההפתעה בניגוד לאותו המשרד בירמיהו 34 או משהו דומה. בירושלים. איפה שירמיהו פעם פתח את הפה ואושפז. כולנו יודעים שהוא היה גדול. והאחרים, וזה תמיד אותו הדבר, היו קטנים.
אז רצתי לאינטרנט ומצאתי מאמר ששולל את הרעיון כי שום…. וגומר.
אמרתי לזוגתי ששום שאתמול היה תלוי בגלל הספק יכול לעבור כתישה לטחינה ולסלט. וזה שאחרי שאכלתי את הסלט עם השום לפני שבוע ושכחתי היכן המשקפיים, זה לא בגלל השום. אמא שלי אמרה שתמיד הייתי כזה, עוד כשבפולין לא היה שום, ורק בצל. אופס. החכמים שלי אמרו שגם בצל. גם בצל פולני עושה את זה. פוגע במוח.

מה הטיעון של המתנגדים לשום?
שאם שורף וגם יש לי ריח של שום בפה ובזיעה זה סימן שהגוף רוצה לפלוט אותו כי הוא רע.
ויש בשום משהו עם גופרית ובצורה מבודדת הוא יכול לפגוע במוח של נמלה כך שהיא תסתובב במעגלים עם הגרעין בפיה במקום ללכת מהר לממגורה, כי סוגרים אותה לרוב בתום שעות העבודה.

בקיצור- נרגעתי.

ואז ראיתי שד"ר מרקולה כותב על הספורט הקשה של מרתון וטריאתלון. זה ממש לא בשבילי. אבל מה אומרים החוקרים לד"ר מרקולה? שהספורט הקיצוני הזה מקצר את החיים, ודופק את הלב. הפעם בכלל לא נבהלתי. אני יודע שאני לא. אני אף פעם לא נמשכתי לקריעת תחת. ממש לא מעניין אותי אם יהיו לי משקעי שומן קלים בבטן ובתחת. משקעים אלו הם כמו חשבון בנק חיובי. אתה אף פעם לא יודע מתי תזדקק לו. ואנחנו, למי ששכח, במזרח התיכון החדש, המתחדש כל פעם. פעם אביב ערבי. פעם חורף תורכי.

למה שהשבת עוד מעט נכנסת ואני שונא להפריע בכניסה וביציאה (איך הייתה היציאה בבקר?) אני רוצה לצטט עוד מאמר שהגיע אלי היום. לא שיש בו משהו מפתיע אבל כדאי לדעת שלא רק חוקרים של הרווארד חושבים. יש עוד.
ושם במאמר מבקשים להפסיק את המזונות הבאים, כדי שנחיה יותר ונוכל בנשיפה אחת לכבות גם 100 נרות.

1) חיטה, בכל צורותיה. גם מקמח מלא.
2) תירס, וכל מוצריו. ביחוד הפרוקטוז הממתיק חיים.
3) שמני מאכל, כמו תירס וקנולה וסויה. הם זבל, מה עוד שחומר הגלם, כדי לקבל המון, עבר טיפול גנטי.
4) סוכר. צמצמו אותו. הוא מקפיץ אינסולין. מעלה טריגליצרידים. מעלה סוכר בדם. פרמטרים אלו הם הקובעים את אורך החיים שלנו. ומשך הדעיכה שלנו. מות נשיקה או גסיסה ממושכת.
5) מוצרי חלב. פה אין צורך להרחיב כי כולכם קראתם את "שוטי החלב". גג תקנו אותו בחנויות ספרים. או ממני. אצלי יש הקדשה. לפחות היא חינם. אולי אחרי שאלך תאמרו- הוא חתם כאן.

שמרו על עצמכם.
הקשיבו לעצמכם. לתחושת הבטן שלכם.
אל תתפתו לפרסומות שנוצרו כדי לשכנע אתכם להוציא כסף מיותר. לקנות מוצרי מזון הפוגעים בבריאות ילדכם, בבריאותכם.
www.avni-med.com

שבת שלום
23.8.2013