מריחואנה. אוטיזם.

אני מודה ליושב במרומים שנתן תבונה לבני אדם שבנו את האינטרנט.
אלמלא כלי נפלא זה, הפועל על בסיס ON ו OFF, בסיוע אלקטרונים שאין להם זמן, לא היה לי, ולכולנו, את
היכולת לקבל פיסות מידע, מידי אבא ואמא אוהבים, שהם המגלים האמיתיים של דרכי טיפול שאף רופא לא מכיר. או כמעט אף רופא. כולל אני.
כשאני שומע על האיום על הורה פורץ דרך, מידי רופא או רופאים, מיד מתכווננים מיתרי הקול שלי לזעוק- רופאים אלו הם בני זונות. נכון. זה לא נימוסי, אך אם אבא או אמא יכולים בעזרת מריחואנה להציל ילד מזרועות אוטיזם, כל שנותר לנו זה לנשק את ידיהם. ולברר בדחיפות אם ואיך זה עובד. למען ההורים והילדים האחרים.

גם אם יבוא ים של רופאים וים של פרופסורים ויספרו לי שלא הוכח קשר בין חיסונים לאוטיזם, כלומר חיסון לא גורם לאוטיזם, סטטיסטית, אומר להם בשפה השמורה לפרוקטולוג (מיל.): שקו לי בתחת. אני אמנם ראיתי רק ילד אחד עם אוטיזם, אבל זה היה עבורי הוכחה להרס עולם שלם. ילד זה היה עבורי, סטטיסטית, מאה אחוז.
אמו היא ממוצא מזרח ברה"מ, אשה פשוטה, האמא הכי שראיתי בחיי. יומיים אחר החיסון המשולש ההוא, לילד היה חום ופרכוסים. ואחר כך כל כולו שקע לתוך אוטיזם. אני, רופא סביר, יודע שמוח של ילד לא ניתן לנפץ אלא "בעזרת" כלי החזק ממוחו של ילד. חיסון. את המוח ברא אלוהים. המוח מוגן מטבעו, אלא אם מתערב גורם הרסני לבריאות. האדם. רופא.

למרפאתי לא באים הורי ילדים אוטיסטים. אני רשום ככירורג (מומחה) וגסטרואנטרולוג (מסיים השתלמות מלאה),
כך שבנושא האוטיזם איני מרכז עליה לרגל, גם בגלל שקציר, מקום מגורי ומקום עבודתי, נמצאת 400 מטר מעל פני הים.
הגישה שלי לילד אוטיסט? בלי מוצרי חלב (קאזומורפין). בלי גלוטן (גלוטיאומורפין). העמסת שמן דגים. העשרת ויטמין D במחזור הדם.

אבל הסיפור הבא, שקראתי אך היום, נתן לי עוד פיסת מידע.
אוטיזם ובעיות קשב ניתן לרפא, או לשפר. ולעולם לא בתוואי מרשם רפואי תוצרת בית חרושת, הורס מוח אנושי.

הבת שלו, בת ה- 7, נראתה כמו כל ילדה בריאה אחרת.
היא אובחנה כאוטיסטית, אגרסיבית, הרסנית.
מי שריפא אותה היא מריחואנה רפואית. אנשי הממסד הרפואי שמעו על ההבראה מפי. הם חוסמים כל אפשרות לחקור בנושא. אפילו מאיימים עלינו במאסר.
הילדה שלי היתה שבר כלי. "תרופות" פסיכיאטריות לא עשו דבר ואם כן, רק החמירו את מצבה.
ואז נתנו לה מעט מהמריחואנה. תוך שעה נפלה עליה שינה כבדה, כמותה לא חוותה 6 שנים, מאז אובחנה הפגיעה המוחית, האוטיזם.
הילדה הפכה רגועה, התיאבון השתפר. קשר עין חזר. היא החלה לטפל בחתול בבית וליצור קשרים חברתיים.
כאשר האב סיפר על השינוי לרופא המטפל, זה הפך חיוור ואיים במאסר ובלקיחת הילדה מרשותם.
האמא החלה לסבול מסיוטים בלילה. מאסר. לקיחת הילדה מביתה.
הממסד הרפואי הרפוי לא עט על הממצא, כדי לחקור אותו הכי עמוק שניתן. ומהר. הם מעדיפים להכשל ולתת "תרופות" חסרות ערך, ששנים של מתן הוכיחו את כשלונן.
אותו אב אינו היחיד שפנה למריחואנה כטיפול באוטיזם. אמא מקליפורניה שריפאה את בנה בדרך זו היא אחת מנושאות הדגל בנושא זה בארה"ב.
תעשיית ה"תרופות" מונעת מהמריחואנה להפוך לטיפול הנבחר במאות אלפי ילדים אוטיסטים, שהם מעמסה קטלנית על ההורים וגם על המערכת הרפואית.

אין לי מילה אחרת מלבד "בני זונות".
אוטיזם אינו התחום שלי אבל אם ילד אחד או שניים זכו לשוב לחברה האנושית מתוך עולם של חשכה, חובה על רופאי הילדים לחקור בדחיפות את הנושא. לא מחר. לא היום. אתמול!!!

אהבתם את המאמר? שתפו לחברים

דילוג לתוכן