פרקינסון ומגנזיום

ממש היום, כתב אחד הקוראים הכותב באתר רוטר, כי אני מחשיב את עצמי לגאון.
באלוהים, מעולם לא חשבתי עצמי לכזה ואפילו לא לפחות מזה או אפילו יותר פחות.
אבל לך תענה לאיש עם ביטחון רב בעצמו. הוא איכשהו יודע מה אני חושב.
אני כותב, כאן ושם, כי אני מאמין שאת דברי החוקרים החכמים, שלצערי רובם כותבים באנגלית, צריך להעביר לעיונם של אוהבי עברית ושפתם של הגשש החיוור ויוסי בנאי גם. איך אפשר שלא לאהוב את האחרונים? מת עליהם.

היום אכתוב על מחלת פרקינסון, שללא ספק פעם היא היתה נדירה, ודי אם אספר לכם שלפני 50 שנה צרכנו 500 מ"ג מגנזיום כל יום והיום פחות מחצי מכמות זו, כדי שתבינו מה הגישה שלי, ממש כמ גישתו של ד"ר סירקוס, שאני לומד ממנו בלי להכירו כלל, פרונטלית.
הרופא הקונבנציונלי אינו תלוי בשדות או בטבע או בגרעיני דלעת או באגוזים ברזילאים או בשאר הירקות.
הוא מתקיים בזכות "בלון החמצן" שלו, יצרניות כימיקלים שהעדיפו, מטעמי נוחות ואפשרות הטעיה, לקרוא לכימיקלים- "תרופות", למרות שמעולם לא ריפאו. ה"תרופות מזרימות הון לכיסי "מאלפי" הנוירולוגים, המשטים בנוירולוגים, שוטפי מוח נוירולוגים.

כנסו ל: http://www.themedical.co.il/Article.aspx?itemID=2716 כדי ללמוד על תלות זו.

העתקתי קטע קצר שרשמה אותה רופאה:
"אחת מתכונותיה המיוחדות של מחלת פרקינסון היא העובדה שהיא המחלה המוחית הניוונית היחידה שקיים עבורה טיפול סימפטומאטי אפקטיבי. המצאת טיפול זה בשנות ה-60 של המאה הקודמת היא ביטוי נפלא לתרגום הישגים של מחקר בסיסי למדעי המוח המודרניים: בניתוחים שלאחר המוות בחולי פרקינסון נצפתה ירידה משמעותית של דופאמין בגרעיני הבסיס.

עקב כך נוסה טיפול בלבודופא-פרהקורסור של דופאמין בחולי פרקינסון אשר הראה השפעה טובה. מחד גיסא, תוצאות הניסוי נראו כפלא אך מאידך גיסא, מאמר ראשון שפורסם על יעילות הלבודופא במחלת פרקינסון גרם לסקפטיות רבה. למרות זאת, המחקר נמשך ובשנת 1967 פורסם ב-New England Journal of Medicine מאמר נוסף על יעילותה של לבודופא במחלת פרקינסון. מאז, המצאתה, לבודופא נחשבת לפריצת דרך בטיפול במחלת פרקינסון להחלפת נוירוטרנסמיטר במוח.

כבר בסוף שנות ה-60 הופיעו מחקרים שניסו לייעל את פעילות הלבודופא ולהגדיל את הכמות המגיעה למוח על ידי אינהיביציה של פירוקה בפריפריה באמצעות אנזים Dopa Decarboxylase Inhibitor. שילוב של לבודופא עם אנזים מעכב דופא דקרבוקסילאזה ייעל את השפעת הלבודופא על הסימנים המוטוריים של חולי פרקינסון ואפשר הורדת מינון הלבודופא ועקב כך פחתו גם תופעות הלוואי שנגרמות על ידה. בתחילת שנות ה-70, טיפול בשילוב של לבודופא עם אינהיביטור חוץ מוחי של דופא דקרבוקסילאז הפך לטיפול המקובל בעולם בחולי פרקינסון, טיפול שהוא כיום Golden Standart בטיפול במחלה. כיום נמצאים בשימוש בארץ שלושה מוצרים של לבודופא בשילוב סוגים שונים של חוסמי דופא דהקרבוקסילזה (.(Levopar Plus, Dopicar and Sinemet CR

למרות היעילות, הבטיחות והנגישות של הלבודופא בכל העולם, לבודופא אינה בעלת יכולת השפעה מספקת לטווח הארוך בטיפול בחולי פרקינסון. עם התקדמות המחלה ושימוש מתמשך בלבודופא, מופיעות תופעות לוואי מאוחרות כגון תנודות מוטוריות עם שינוי ממצב מוטורי טוב (On) למצב מוטורי קשה
(Off) והופעת תנועות בלתי רצוניות-דיסקינזיות.

יתרה מזאת, במעקב ממושך לאחר סימנים קליניים של המחלה, התברר כי בנוסף לפגיעה מוטורית יש סימנים רבים נוספים, לא-מוטוריים, שקשורים לפעילות של נוירוטרסמיטורים נוספים, כגון סרוטונין, ניראדרנלין וגלוטמט. בשלבים שונים של המחלה החולים סובלים מתופעות מוטוריות שלא מגיבות לטיפול בלבודופא, כגון: הפרעות יציבה והליכה, קיפאון בהליכה, נפילות וכדומה. בנוסף לתופעות שאינן מוטוריות כגון: הפרעות קוגניטיביות, דיכאון, הפרעות אוטונומיות והפרעות במערכת הסנסורית אשר פוגעות באופן קשה באיכות חייהם של החולים." עד כאן ציטוט מדבריה. לא רשמתי את שמה מחשש תביעת לשון הרע, למרות שלא אמרתי רע וצר לי עליה.

כדי להיות הגון ניתן לומר כי הנוירולוגים לא מוכנים לעיין בהצלחות של רופאים, מרפאים וחוקרים אחרים,
שמצביעים על הסיבות האמיתיות להופעת החסר במוח, ולמה הוא בעצם זקוק, המוח שלנו? אין ספק שמה שהאלטרנטיבים מציעים אין לו הגנה של פטנטים, הוא זול עד מאד ועלול לחסל את תעשיית ה"תרופות" שאינן כלל תרופות אלא שיטה קונבנציונלית לריקון כיסי החולים ובני משפחתם.

ד"ר סירקוס מתאר את החולה הראשונה שהגיעה לידיו. חולת פרקינסון. בקושי נכנסה למרפאה. התקדמה אט אט בסיוע הליכון. כולה רוטטת ואומללה למראה. הטיפול הראשונה כלל כדור מגנזיום ומגנזיום שמורחים על העור.
כעבור שבועיים היא שבה לביקורת, ללא הליכון, ללא רטט, עם חיוך מאושר על פניה.
אני מאמין לד"ר סירקוס. אני לא מאמין לנוירולוג. סליחה. אני מוכן לקבל רק את אבחנתו. אני מוכן לתת רק מגנזיום ועוד כמה, המצויים בכל סופרמרקט.

ד"ר סירקוס צרף ידידים נוספים לסל הטיפולים שלו בחולי פרקינסון. ציטוט מדבריו: "לא מזמן הלכתי לבדוק חולת פרקינסון מרותקת לביתה. השארתי לה קצת יוד, סודה לשתיה ומגנזיום. כשחזרתי לביתה ראיתי אשה חדשה, כשבקושי היה לה רעד קל בידיים."
בארה"ב יש מיליון חולי פרקינסון. כל שנה מצטרפים 50,000 חולים חדשים. הלוואי שאבא שלי (שאיננו היום) היה משאיר לי איזה מפעל קטן הקשור לנוירולוגים, ודופק כל יום מיליוני כדורים שהיו מבקשים הנוירולוגים. אבל אבא שלי לא!

אם היו שואלים אותי מה אני מעדיף, הייתי בוחר בפרקינסון ולא באלצהיימר. שתיהן קללות. איש בעצם לא יודע מה הגורם. מה שבטוח שיש מחסור באנרגיה. בטוח שיש הרעלה, אלומיניום או כספית או משהו שלא היה צריך להגיע לתוך המחשב הרגיש שלנו. סתימות ישנות בשיניים או טונה טריה בצלחת. ולא ציינתי את חומרי השימור שדוחפים לבשר שלא יירקב או יצחין. גם לא כתבתי על התוספים להארכת חיי מדף שבסך הכול מקצרים חיי אדם.
מוח לא קל להרוס, אך הוא לא עמיד לטלטול ולחומרים קטלניים.

לא אתאר איך נראה חולה פרקינסון, ומה דפוק בהתנהלותו. הייתי אומר שהכול לא מתפקד. אפילו החירבון תקוע. הנוירולוג המצוי מנסה לבטל תופעות בעזרת חומרים שאינם מרפאים, ובעיקר גורמים לתופעות לוואי לא קלות, וכבדרך אגב, מעבירות הון יחסי מכיס לכיס, והון זה מאפשר למעבדות לייצר כימיקלים אחרים שיציגו אותם בכינוס הבא כדי שימשיכו לסחוט כיסים במסווה של קידמה ו"תרופות חדישות".

המוח זקוק לניקיון ולא לתוספות מזהמות…
רק כמה תופעות לוואי קלילות של ה"תרופות": הזיות, ערפול חושים, בחילה, הקאה, שלשול.

1) מיעוט מגנזיום בתזונה תורם לשקיעת מתכות לא רצויות במוח, גם בפרקינסון, באלצהיימר וגם בטרשת
נפוצה. אפילו בחולים אפילפטים, שקבלו 450 מ"ג מגנזיום ליום, חל שיפור מרשים בשכיחות ההתקפים.
ככל שרמת המגנזיום שהפרישו בשתן היתה נמוכה יותר, שכיחות ההתקפים האפילפטיים היתה גבוהה
וחמורה. כולה מגנזיום, אלוהים שלי. מגנזיום אוהב ויטמין B6 ואבץ. מה הבעיה? כמה שקלים ואתם
חוסכים לכם ביקור אצל נוירולוג מומחה או הכי יקרן, כזה אצלו מחכים בתור