שומן רווי, מה רוצים ממנו?

הסיפור של שומן רווי הוא קצת כמו הסיפור של היהודי.
רק שכל כולו נמשך אולי שישים שנה.
והסיפור שלנו אולי כבר 3000 שנה.
אותנו ואת השומן הרווי מאשימים כולם. בכל.

במאה הקודמת חלה עליה במספר מקרי סרטן, מחלות לב ואירועי מוחיים.
זה היה ברור כי לא מדובר במשהו גנטי או חיידקי או וירלי.
ברור היה כי האָשָם הוא במשהו הנמצא בתזונה של המאה ההיא. משהו שצריכתו עלתה.

אבל מה?

ד"ר ברקיט, שעל שמו נקראה ברקיט לימפומה, טען כי הגורם ההגיוני ביותר לשכיחות העולה בהתקפי לב ובאירועים מוחיים, וסרטן גם, הוא הסוכר לסוגיו.
העקומות הראו צמיחה אדירה בצריכתו, עליה ברורה כל שנה, עד לערכים שמה שהכניס האדם הלבן
במשך שנה אחת, נכנסו לקיבתו של האדם הקדמון, כמו משה רבנו או דוד המלך, במשך כל חייהם.

כמובן שלא התייחסו אליו, לד"ר ברקיט ולהגיגיו על הסוכר.

הטענה הייתה שמשהו שחוסם את כלי הדם הוא משהו כזה שמנוני, כזה מגעיל, שזה בטח חייב להיות שומן.
הו, לא, זה לא יתכן שזה שומן שהגוף מייצר. בטוח בטוח שזה משהו שזה השומן שהאדם אוכל.
בטח שומן רווי, לא?
וכך קם לו חוקר, שלא היה שווה הרבה, והצליח להכניס מאמר, לא ממש מדעי, שהשומן הרווי הוא הסיבה למחלות לב, כלי דם, וגם המוח.

מכיוון שכולם המתינו בדריכות כי הגורם לכל המחלות הללו יהיה יהודי, סליחה, שומן רווי, המאמר התקבל ממש בזרועות פתוחות, ואיש לא טרח לבדוק טענה זו לעומק.
מה שברור אינו מחייב חשיבה. ברור שיהודים רצחו את ישו. אז מדוע אפילו להטיל ספק.

תעשיה שלמה "התפרנסה" מאותו השומן הרווי, שלא נכלל במוצריה. "כאן אין שומן רווי" זעקו מדבקות מאלפי מוצרים.
אינני רווי משמע אני בריא.
אני דיאטטי.
אני מונע התקפי לב. אני נגד אירועים מוחיים.

אלא שבשטח כלום לא השתנה. מחלות כלי הדם הנחסמים המשיכו להעביר מיליוני קונים אל שדות הצייד הנצחיים, אי שם בשמים.
מאותו הרגע שיצא המאמר של הרופא ההוא הופיעו מאמרי חוקרים שצעקו: לא. זה לא הרווי.
אל תשליכו את שמן הקוקוס אל הפח. אל תאשימו את השומן הרווי של החמאה או את הבשר.
ואין שומע ואין מאזין.

והנה, שישים שנה חולפות ונשמעות זמירות חדשות.
לא. הרווי אינו הרוצח. המאמרים המאשימים לא נעשו כל כך, אתם יודעים, בדרך המדעית הקפדנית.
כל מאמר שתמך באשמת היהודים, סליחה, שומן רווי, התקבל ללא בקרה. באהדה, בהבנה,
כי ברור שהיהודים, סליחה, השומן הרווי, אשם.

לא אבלבל את מוחו של הקורא בממצאים של המחקרים. אציין רק מספר נקודות סיכום הקובעות למה שומן רווי אינו אוייב אלא ידיד (בטח. חשובה הכמות, וגם המקור)

1) נשים שבתזונתן אחוז גבוה של שומן רווי (חומצות שומן רוויות, כמו קוקוס למשל), מאבדות הכי
הרבה משקל במהלך הדיאטה. טעים, משביע ובריא. יופי
2) שומן רווי משפר ספיגת סידן, יחד עם הויטמינים הנכונים (A,D,E,K) ומשפר את עוצמת העצם.
אם את אוכלת עוף, כרסמי את הרך של העצמות. יש שם סידן וגם זרחן וגם מגנזיום וגם שומן של
מוח העצם. אם כבר אוכלים- אז עד הסוף.
3) שומן רווי שומר על הכבד מפני רעלים ותרופות
4) שיפור בתיפקוד הריאות- הבועיות של הריאה מצופות בחומר שומני, כולו שומן רווי.
אכלו שומן רווי- תוכלו לנשום שנים.
5) המוח בנוי מחומצות שומן רוויות , כאלו שלו וכולסטרול מלוא החופן. השומן הרווי חיוני לתפקוד
חלק של המוח. דיאטות דלות שומן מותירות דלות מוחית בתוככי הגולגולת.
6) חומצות שומן רוויות, אלו המצויות בחמאה, שמן קוקוס, שמן דקלים ועוד משפיעות ישירות על
חילוף החומרים, למשל שחרור מתאים של אינסולין.
7) אחרונה חביבה, מערכת החיסון. חומצות שומן, של הקוקוס והחמאה (חומצה לאורית ומיריסטית).
הן מאפשרות לכדוריות הלבנות להכיר ולהלחם בפולשים זרים כגון פטריות, חיידקים ונגיפים.