במקום בר מצווה – לוויה

ממש היום סיימתי לקרוא את ספרו הקצר של ד"ר פיליפ בינזל, סתם רופא משפחה, אפילו לא רופא בית חולים. בעל מרפאה פרטית. מומחיות רצינית אין לו. כאמור, רופא משפחה. הנה הקישורת של ספרו. כולו שלכם:
http://www.whale.to/m/binzel2.html

ד"ר בינזל כתב איך הוא הגיע לנושא שהוא מעולם לא למד. בכלל לא התמחה בו. לטיפול בחולי סרטן. הוא למד מהטובים במה שאני קורא "האונקולוגיה החדשה", כי הישנה, תאמינו או לא, קטלנית והורגת, ולכן ימיה או חודשיה או שנותיה ספורים או ספורות. לא בגלל שהרופאים העוסקים בה, שכולם מכנים אותם אונקו-לוגים, יבינו את אי הבנתם בנושא, אלא כי יהיו אלו החולים עצמם, ובני משפחתם, שיעדיפו אחרים על פניהם. או כמו שד"ר בינזל כתב:
"If doctors don`t start going to nutrition, the patients are going to stop going to the doctors."

ואיך שסיימתי את קריאת הספר, ורשמתי בעקבות הכתוב עוד פרק בספר הנכתב, נכנסתי לוינט, וחטפתי מכה מכה. כי גם לי יש בנים תאומים.

שלוש מסקנות צצו מול עיני בתום קריאת הכתבה בעיתון האינטרנטי:
1. אין קשר בין גנטיקה ולסרטן, בחלק הארי של המקרים.
2. שהאונקולוגיה מחסלת. בערך 11,000 חלי סרטן נקברים בישראל כל שנה.
3. שהאונקולוגים עדיין לא מבינים שתאים רעים הם תוצר תנאים רעים. אני מוכן להתערב שאיש לא הציע לנער שינוי דיאטטי או השלמת חסרים של ויטמינים ומינרלים. הרי כבר ראינו את המורה למדעים, הנוצריה מחיפה, שהחלימה לחלוטין, בלי ניתוח וללא קיום יחסים עם אונקולוגים, ממחלת סרטן ברגל.
כולנו ראינו אותה, בעיתון ובטלוויזיה, מסבירה מה היו מעשיה כדי להחלים. לו אני אונקולוג, ואני, תודה ליושב"ם, לא, הייתי רץ לביתה, לומד ממנה את התנהלותה, ומציע את דרכה לחולה הבא. אולי לאותו הנער שאיננו?

והרי הדיווח מאלקוש:

"אמא, אני רוצה אותך שמחה ויפה. אל תבכי. הכל בסדר. את מחייכת, אבל העיניים שלך דומעות‭."‬ אלה היו המילים האחרונות של אמיתי כחלון (13) לאמו, אילנית, לפני שעצם את עיניו לעד.

הכל התחיל מכאבים בברך לפני כמה חודשים. תחילה סברו הרופאים כי מדובר בכאבי גדילה, אבל בדיקה מעמיקה גילתה שאמיתי סובל מגידול ברגלו הימנית, ומאז הפכו חייו למאבק מתמשך ומייסר במחלה הנוראה.
כשהתגלתה המחלה, אמיתי בדיוק עמד לחגוג בר מצווה עם אחיו התאום, אופיר.
אמיתי אושפז באיכילוב ולאחר מכן ברמב"ם ועבר טיפולים מייסרים.

לפני כמה ימים חלה הידרדרות. "אמיתי היה בהכרה מלאה עד הרגע האחרון‭,"‬ מספרת אמו.
לפי מילות הפרידה שלו והתודה שביקש לומר לצוות הרפואי, כנראה שהוא ידע שמותו קרב.

בעוד חודש וחצי אמורים היו התאומים לחגוג ‭.14‬ בבית משפחת כחלון קיוו שיקרה נס והם יחגגו יחד בר מצווה בדיוק באיחור של שנה. אבל הנס לא קרה.

אמיתי נטמן בבית העלמין במושב שבו נולד. רבים מחבריו לספסל הלימודים ליוו אותו בדרכו האחרונה.
—–
זה כל הסיפור.
מה שברור כי בסך הכול היו לו כאבים. לכאבים שמקורם גידול רשמו מטפלים בחולי סרטן, מטפלים שלא שייכים למפלגה האונקולוגית הישנה, סודה לשתיה או צזיום או גרמניום. גם מגנזיום מקומי. אבל זה לא רשום במצע האונקולוגיה הישנה.
המסכן עבר טיפולים "מייסרים", כך במפורש נרשם.
כמו כן כתוב "ומאז הפכו חייו למאבק מתמשך ומייסר במחלה הנוראה".
בסך הכול היו לנער כמה חודשי חיים, מאז אותו הכאב הראשוני. תגידו לי שאני טועה, אך אני טוען שהאונקולוגיה הישנה חיסלה כל סיכוי שייחיה, ואכן הנער היקר מאלקוש, שנפל לידיים בעיתיות, מת מאד מהר.

שרק יהיה מותו שיעור לכולנו.
אם נדע מה לא לעשות, לאן לא לפנות, דיינו.