הוא יהיה תמיד אבא של אורון

ממליץ לא לקרוא את הכתבה שבהמשך למי שיש לו רגישות למסר לא נעים.
למי שמסתדר איכשהו, אנא העבירו לכל חבריכם.
כשנגיע ל- 100,000 עיניים, או ל 200,000, יהיה בישראל הרבה יותר טוב.

האמת היא שאיני יודע, במחשבה ראשונה, מה טוב יותר. אבל במחשבה שניה ושלישית התמונה מתבהרת ואני יודע במה הייתי בוחר. באופציה השניה.
האופציות שעמדו מול עיני היו: חי בידי האונקולוגים או חי בידי החמאס.

המחשבות, הראשונה והבאות אחריה, עלו בעקבות כתבה שמצאתי באתר רוטר
היום. דווקא אני חושב שהאתר די נחמד. אמנם סגרו לי את האפשרות לכתוב מספר פעמים לפרק זמן קצוב, אבל מצאתי שהצעד שלהם היה די תבוני, והם תפסו אותי ברגעי זעם שאין להם כל כך מחילה אלא בעקבות השעייה זמנית.

וכך היה כתוב שם, ברוטר: "אביו של החייל אורון שאול, שגופתו מוחזקת בידי חמאס, סובל מסרטן ומאושפז" ויש גם " החמרה במצבו הרפואי של הרצל שאול".
ממשיך הכותב:
"לפני כעשרה חודשים אובחן אצל האב סרטן במעי הדק. מאז הוא אושפז וטופל לסירוגין בבית־החולים פוריה בטבריה ורמב"ם בחיפה".
מטופל לסירוגין?
מטופל?

למען האמת, סרטן המעי הדק הוא באמת סרטן נדיר. מעי הדק, על אף אורכו, די מחוסן מפני גידולים. אולי בגלל התנועתיות. אולי בגלל הבסיסיות של הסודה לשתיה גם. אולי בגלל האנזימים שמופרשים לתוכו. אולי. וכך, כשאני קורא את הקטע הזה, וזוכר את סיפורו של ד"ר האמר הגרמני, אני ממש מרגיש רע שהספר שאני כותב על האונקולוגיה החדשה עדיין מסתובב בין העורכת לביני, כדי שיקבל צורה משביעת רצון, עדיין לא נמצא בידי הקורא העברי. כי אם הרצל שאול או מי מקרוביו, ואולי בעצם כל חולה שהסרטן שלו צץ בעקבות טראומה נוראית, כמו אצל ד"ר האמר, אז הרצל, או כל בר דעת, בחיים לא היה פונה לכיוון שמר הרצל בחר לפנות.
וכמו שידוע לכל הנע בדרכים, פניה בכיוון לא נכון עלולה להסתיים באסון, כמו שנראה לי במקרהו של מר הרצל שאול, ובקרוב כולנו נראה.
מה שכל החברים המקצועיים שלי יודעים, ואף אונקולוג ישן לא יודע, שטראומה בלתי פתורה יכולה לגרום לסרטן. כמו אצל הרצל. כמו אצל ד"ר האמר, אבי "הרפואה הגרמנית החדשה"
וממשיך כותב הכתבה:
" למרות הטיפולים לא חלה הטבה במצבו, והסרטן אף התפשט לכבד ולחלל הבטן".

אין לי ספק, כמי שכותב את הספר על האונקולוגיה החדשה, שהמלה "למרות" שבפתח המשפט האחרון, היא טעות וכשמשמעותה במשפט תובן היא עשויה לפגוע באמונה של הישראלי הממוצע כי אכן הפניה לאונקולוגיה הישנה תביא מזור. נשירת שערות ופגיעה בכל מערכות הגוף, כולל המוח, ומערכת החיסון, זה לא משהו מבשר טובות.
גם הידיעה שאינה ידועה כל כך לישראלי הממוצע, משום שמשרד הבריאות לא מעוניין שנדע (וזה קצת טבעי בכל מדינה בה יש שחיתות מסויימת), כי 12,000 חולי סרטן, שחלק הארי שבהם נקבר ומיעוטם נשרף, כל שנה, בארץ ישראל, הוא מידע העלול לפקוח עיניים, שהאונקולוגים, השייכים לאונקולוגיה הישנה, היו אולי טובים בתקופת החורף הרפואי, אבל אינם בריאים באביב הרפואי, כשהמידע האדיר על הרפואה הנכונה והאונקולוגיה החדשה חשוף לכל עין סקרנית המשוטטת במרחבי האינטרנט, סופו מי ישורנו.

מבחינת צה"ל הלוחם אורון נהרג. המשפחה, שאמנם ישבה שבעה, רואה בו עדיין חי.
וכאן שאלתי את עצמי את השאלה, שבאמת אינה קלה:
האם טוב להיות
חי בידי החמאס
או
חי בידי האונקולוגים הישנים.

כשאני חושב שהברירה בידי, הייתי בוחר להיות שבוי בידי החמאס. יש לנו קצת ניסיון עם השיריונר ההוא.

ואגב, המלה "למרות" או בעצם הצמד "למרות הטיפול", זו בעיני זוועה.
12,000 חולי סרטן שמתים כל שנה, בישראל. לא בגלל הסרטן, אלא בגלל הטיפול (כלומר האונקולוגים הם המחולל של הסוף).
אם אני הייתי כותב את המשפט, כדי שיציג את האמת, היה נרשם כך:
"בגלל הטיפול הרצחני והמוטעה, הכימותראפי (כי אני מניח שניתן למר הרצל שאול, בלי שקבלתי מידע מידי האונקולוגים הישנים), מחולל החמרה במצבו, והסרטן אף התפשט לכבד ולחלל הבטן".

באמת שחבל לי על הרצל. אם היה פונה אלי, אולי הייתי מטפל בו, אך כנראה הייתי מעדיף להפנותו לד"ר עידן סער, שהוא מתעסק ברפואה הגרמנית החדשה של ד"ר האמר.
ממליץ ללמוד את הנושא, למי שקלט שדרך האונקולוגיה הישנה אינה בריאה.
לפחות שנלמד מהטרגדיה של הרצל.

תקחו סטופר ותבדקו מתי האבא לא יהיה אבא פעיל!
יוצא לנו שהחמאס טוב מהאונקולוגים, שאם אכן הבן ניצל ממוות בצוק איתן והוא יתכן חי, אבל האבא שהיה בשבי האונקולוגים לא ישרוד. כי כימותראפיה זה לא קנאביס…