טובים השניים מן האחד, ביחוד אם לאחד יש ביצים…

סרטן באמת הורג.
הוא הורג בייחוד את אלו הפונים לאונקולוגים.
כך שניתן לומר בבטחון מלא כי האונקולוגיה בארץ הקודש תורמת בצורה משמעותית להעברת 10,000 אומללי סרטן לידי ח"ש, חופרי שוחות הטמנה.
לפי חשבונות מדוייקים (לא שלי), האונקולוגים עשויים לעזור ל 3% מכלל חולי הסרטן. ובמחיר כבד.

אני מפנה אתכם למשהו באינטרנט, שכדאי שתעבירו לכל מכריכם חולי סרטן או חוששי סרטן.
http://www.whale.to/cancer/ferrellgerson.pdf
שווה קריאה.
משם אתרגם בעברית שלי קטע קצר על בחור פשוט, הכי פשוט שאפשר למצוא.
הוא סיים שש שנות לימוד. אח"כ נאלץ לצאת לשוק העבודה. עבודה פשוטה שלא חייבה קרוא וכתוב.
קראו לו ארל טיילור. גר בעיר Cairo במדינת אילינוי.
בשנת 1963 מצאו אצלו סרטן בערמונית. הרופא המטפל ויתר לו על הסרת הביצים ונתן לו טיפול הורמונלי. הורמוני נשים. הסרטן לא התרשם מהתוספת הנשית. אגב, אשתו מתה כמה שנים קודם לכן, והוא חי לבד. קצת חיי כלב לגבר ממוצע. אשה ממוצעת יכולה להסתדר לא רע ללא שלה שהלך.
בשנת 1966, שלש שנים אחרי האבחנה, כבר היה לו גוש גדול במפשעה. זה היה ברור שזו גרורה.
וגם העצמות כאבו.
הרופא המטפל שלח אותו הביתה (בית זה מקום בסדר) תוך המלצה להתחיל לסיים חובות, כדי שלא יהיה לטרחה על המשפחה הקרובה, והרחוקה.
ואז הוא מצא חומר כתוב על ד"ר גרסון ועל הטיפול בסרטן, ופנה לבתו של אבי השיטה בבקשת עזרה. במכתב.
היא שלחה לו את ספרו של אביה.
הוא ענה לה שמאד קשה לו להבין את הכתוב.
היא הציעה לו שיקרא רק את הפרק שבעמוד 235, על ההוראות הטיפוליות.
ארל כבר סבל מכאבים. בטח גרורות. הכי קל היה להשאר במיטה ולהמתין לסוף.
אך לארל שלנו היו ביצים. כמו שאמרנו, הרופא המטפל לא כרת אותן.
הוא זחל מהמיטה ועשה לעצמו את המיצים כל שעה ואת את שאר הטיפולים שד"ר גרסון רשם.
הכאבים חלפו. אחרי חודש הרופא כבר לא מישש את הגוש במפשעה.
תוך מספר חודשים הוא חש עצמו חזק כדי לבקר את חברו, גווין דונבר, שהיה גם הוא במיטתו עם סרטן מפושט שהתנחל לו גם בשתי הריאות. הוא עזר לו, כמומחה אישי, לטפל בעצמו על פי שיטת ד"ר גרסון
15 שנה מאוחר יותר, שניהם עדיין בריאים.
סמוך לגיל 80 הוא שבר צלעות בתאונה. מיפוי עצמות הראה כי אין לו אף גרורה בעצמות.
בעת כתיבת הספר, בגיל 85, הוא חי טוב ועדיין עובד חלקית.

סיפור שובר לב על איש פשוט, בוגר שש שנות לימוד, שהיו לו ביצים.

אם הייתי מכיר את הסיפורלפני שנים, אין ספק שאשתי הראשונה ואחותי היו ניצלות מידי האונקולוגים, שחסלו אותן.

ונשמרתם מהם כמו מאש.

.,