בגדול, אני נגד עישון.
אם אלוהים נתן לי איזה 20% חמצן, טיפה דו תחמצת הפחמן וים של חנקן, למה לי למהול את שקִיֶים את אבותי הקדמונים עם איזה עשן שנפלט מ"עשבי לא מרפא".
אבל זה לא בדיוק נכון.
החוקרים הקונבנציונליים עושים עבודה חשובה. הם חוקרים המון.
פעם סתם דפדפתי בכרך עיתוני רפואה שפורסמו 30 שנה קודם לכן והבנתי שכל מה שכתבו בהרבה קילוגקמים של נייר, היה בזבוז העצים שנכרתו. מוטב ולא כתבו כלל.
מנהל המחלקה שלי, פרופ` משה מיכאל פויכטוונגר, אמר לי לא פעם שאם אין לי מה לחדש או להוסיף, מוטב שאדחוף את הרקטוסקופ למקומו הטבעי ואבדוק עוד חולים הזקוקים לבדיקה.
מה שכן מעניין שמצאו כי חולי קוליטיס כיבית מצבם הקליני טוב יותר אם הם מעשנים. מה השיפור? זה כבר עסק אחר.
קבוצת חוקרים (בטח מעשנים) בדקה את בריחת הסידן ב 11,000 מבוגרים שעישנו לפחות 48 שנה. התוצאות היו באמת מהממות- המעשנים עברו פי 2 פחות ניתוחי פרק ירך וברך מאשר הלא מעשנים.
המסקנה ברורה- עישון שומר על בריאות העצם. לא?
מה שהחוקרים לא טרחו לציין כי אחוזים גבוהים של המעשנים היו צמודים לבלון חמצן, חלק אחר סבלו ממחלת לב אחרת, לחלק היה סרטן ריאות וסרטן שלפוחית שתן, לחלק היה קול כזה מתכתי בעקבות ניתוח סרטן מיתרי הקול.
אבל מבחינת בריחת סידן? Touch Wood. העישון הקטין משמעותית את הצורך בניתוחי שבר פרקי ירכיים.
נכון שחולה ריאה ולב לא זז הרבה, וגם חולה סרטן ריאה, אבל המחקר נועד לברר מה שלום העצמות,
ולא דברים אחרים.
העיתונות דיווחה כי העישון שומר על העצם.
הם חייכו, שלפו את הסיגריה המתאימה, ולקחו שאחטה אחלה…החוקרים!
