אני מודה שאני מת על שוקולד.
אלא שבניגוד למרבית המתים, אני אוהב את המריר. כזה שאפר לחוש את הָהֶל שאיננו.
אבל לא כל מריר הוא ברמה שבאמת אני אוהב.
עד כה מצאתי שוקולדים בודדים שמתאימים לחיך שלי.
מיכל משוויץ הבטיחה שתביא משהו משהו.
הוא הגיע עמה, אבל היה רק משהו.
גמרתי אותו ביומיים.
אם היה משהו משהו, היה נעלם בו ביום.
ולמה אני כותב על השוקולד?
כי הסתבר שיש לו תפקיד.
איך אתם באים לרופא עם לחץ דם גבוה, הוא אומר "בלי מלח" ומיד רושם כדור או שניים, או יותר, בהתאם לכינוס האחרון בו היה או עיתון רפואי שזה עתה קרא.
בטח שלתת כדורים הוא כשלון רפואי, כי ניתן לעשות המון דברים, ותמיד בלעדי הרופא, שמדביק אתכם כמו הנייר ההוא בעבר הרחוק שהיה תלוי מהמנורה במכול ואליו נדבקו הזבובים.
הרופא אינו בהכרח איש רע. הוא גם מחייך לעצמו כשהוא רושם את המרשמים הראשונים בנושא לחץ דם.
אתם כעת צמודים אליו לשנים. הוא יחליף מדי פעם את הכדורים, כי זה גורלו של זבוב שנלכד על נייר הדבק שמשתלשל לו מהמנורה במכולת הקטנה בעבר הרחוק.
האמת היא שיש מה לעשות עם לחץ הדם.
— להמשיך להמליח את האוכל עם מלח הימליה. אם לא תקחו מלח כמו שהרופא המליץ, בגיל מבוגר תהיו בחסר מלח קשה.
— קחו ויטמין C וויטמין E
— קנו שוקולד מריר איכותי. בחו"ל או אצל שוקולטיירים מקומיים. אם יהיה מריר מדי, העבירו אלי. ת.ד. 5531, קציר. אני מוכן תמיד לטעום.
— פעילות גופנית מתונה, לא כזו הסוחטת מכם את המיץ.
— כמובן מומלץ להחליף מקום עבודה, להחליף ארץ, להחליף אישה/גבר, להגשים חלומות.
מטופלת שלי מאזור ירושלים, שראיתיה לאחרונה לפני 10 שנים, עשתה אוטם אוטם בשריר הלב. לא. לא בגלל געגועים. הבחורה שכבה בנמרץ ארבעה ימים, במחלקה קרדיולוגית של הדסה עוד 3 ימים. עשו לה צינתור וסטנט דחפו לה.
היא בקשה לבוא אלי. געגועים?
בסוף הביקור בעלה אמר לי שרק בגלל זה שווה היה לבוא.
בגלל מה?
בגלל שאמרתי לה שכיוון שדחפו לה סטנט, והכול זורם אחלה, מצווה להרביץ איזה פרו ורבו קטן, לא כמו בדייט הראשון. בנחת.take your time.
כן. בקשתי שתדווח איך היה.
היא דווחה הבוקר. בטלפון.
במילות קוד: "היה לא רע. הוא היה מאושר. גם אני"
נכון שזה כיף שיש מטופלים שאפשר להיות איתם בני אדם. לתת להם מלח הימליה וגם טעם להמשך החיים.
