על ד"ר ווסטון פרייס Weston Price
המזל הגדול של האנושות, שבתוך עדרי האדם האדירים, ממוצעים או פחות, משאיר לנו אלוהים גאון פה, גאון שם או סתם פורץ דרך. ומכאן הגלגל, והחשמל והמחשב.
המזל הגדול של האנושות שיש לנו את הכתב. כך אפשר לשמור על הרעיונות, שאחרים ניסו ומנסים לקבור.
בעקבות מאמר שנחת על מרקע המחשב שלי, אני חש צורך להצדיע לאיש אחד, שכבר איננו.
ד"ר ווטסון פרייס. על העבודה שהוא עשה. על היותו מבריק. שביט רפואי שלא אהבו אותו. הוא סיכן הכנסות אחרים.
אחרי קריאת המאמר, ובטרם התחלתי ממש לכתוב על ממצאיו, כי איני יכול שלא, נכנסתי לויקיפדיה. לראות מי הבחור. הוא נולד ב 1870 ומת בגיל 78. הסתכלתי בתמונתו, בעיני האיש. הן היו נורא חכמות. מבט שקט. מבט צנוע. כשהסתכלתי על התאריכים שתחת שמו, לידה ומוות, הייתי המום. הוא הלך יום אחד לפני שאני באתי. ב- 23 לינואר 1948.
ד"ר פרייס היה רופא שיניים. אבל לא רופא שיניים כמו שאתם ואני פוגשים. סותמי חורים או מטפלי שורש. הוא שאל שאלות. הוא התעניין בבריאות כללית, בתזונה, בבריאות השיניים.
כבר אז, בסביבות 1920, הוא היה המום ממספר המטופלים החולים שהגיעו למרפאתו לטיפול שיניים.
מלבד בעיות שן הם היו חולי סרטן, חולי דלקות פרקים, חולי לב, חולי גלאוקומה.
הוא הבין כי האוכל קובע את מצב הבריאות, אך מהיכן המחלות? מי הגורם?
הוא וחבריו הרבים, כולם רופאי שיניים, ניסו למצוא שיטה לטיפול שורש, שהכול בשן יהיה סטרילי. כלומר שהשן, לכשתוצא בבא היום, לא יהיו עליה מושבות חיידקים, כמו שהם מצאו בכל השיניים שנעקרו, ועברו טיפול שורש קודם לכן.
וזה לא הלך. הכול היה מזוהם. בחיידקי סטרפ, בחיידקי סטאפ או בפטריות. המון תת סוגים של חיידקים.
האם יש קשר בין חיידקי השן שעברה טיפול שורש לבין מחלות האדם, שבא והתיישב בכסא רופא השיניים?
ממסגרת לימודי הרפואה הוא זכר את הניסוי המוכיח גורם. אם לוקחים חיידק מאדם חולה ומזריקים אותו לחיה בריאה והיא מפתחת מחלה דומה, החיידק הוא המחולל.
מה עשה ד"ר פרייס?
לקח את השיניים הנגועות בזיהום שנבע מטיפול שורש והשתיל אותן תחת עור ארנבות. להפתעתו- הן פתחו את מחלת האדם ששלו היתה השן.
שן חולה דלקת פרקים, יצרה דלקת פרקים בארנבת.
שן חולה לב חוללה מחלת לב.
שן חולה סרטן חוללה סרטן בארנבת.
שן חולה גלאוקומה גרמה לארנבת פגיעת עין דומה.
זו היתה הפתעה אדירה.
ברור היה כי השן ללא החלק החי, השורש, היתה מזוהמת. אלא שהחיידקים המקוריים, בעקבות הטיפול והתנאים הקשים, כמעט כולם מתו, אך אלו שחיו, הפכו סופר חזקים, כאלו שמפרישים ממש רעלים. זה ממצא משנת 1923.
את נוכחות אותם הרעלים, ב 5000 שיניים שנעקרו, איתר ד"ר תומס לוי, קרדיולוג. המחקר נערך בשנים 1994-2000. מסקנתו היתה שהרעלים שיצרו החיידקים בתוך השן המתה היו גרועים מרעלן הבוטולינום!!!
לא אוסיף כי עד כאן זה מספיק. השן שהרגו את העצב שלה ואת כלי הדם שלה, היא גוף מת, ומזוהם. הרעלים המגיעים למחזור הדם והחיידקים עצמם קשורים להמון מחלות. לכן אם גיליתם סרטן כלשהו, או מחלת לב או פרקים, עשו מאמץ קל וסלקו את המוקדים המזוהמים, את השיניים הללו.
קשה היה לי להאמין שגם לרופאי שיניים יד בתחלואה.
את הספרים של ד"ר פרייס החביאו, כי 20-40 מיליון טיפולי שיניים בארה"ב כל שנה הן המון כסף לכיסי מטפלי שורש.
כמובן ששמו נמחק מההיסטוריה הדנטלית, ולרופאי השיניים של היום אין כל מושג מי האיש.
וחבל.
למרות, שבמחשבה שניה, אולי בגללו האונקולוגיה לא היתה פורחת.וכנ"ל ריאומטולוגיה, קרדיולוגיה ומרעותיה.
שמרו על עצמכם.
כעת הזהרו לא רק מרופא מחלק כדורים אלא גם מרופא שיניים.
