קוראים לו מוישה. לפחות כך אני קורא לו. הוא האבא של אחת הכלות שלי.
למוישה יש ראש, הלוואי עלי. לא, הוא לא למד בטכניון. לא היה לו זמן. הוא היה חייב לפרנס בעזרת ראשו אשה ו- 10 ילדים, והשם בוודאי עוזר אך לא הוא המכניס פיסית את המזומנים לכיס. ידו הרי נורא גדולה וגודל הכיס האנושי מיקרוסקופי בעיני בעל היקום.
יש למוישה, כמו שציינתי ראש שיודע לחשוב ולתכנן, וגם ידיים לבצע. זו מתנת היושב"ם.
הוא לא זקוק למחשב כדי לחשוב.
אני חושב לעצמי שאם מוישה היה הולך לטכניון בטוח שהוא היה יוצא משם בוגר אבל לא מבוגר, בטח לא עם 10 ילדים, וכל אחד לתפארת עם ישראל, שלא לדבר על הכלות והחתנים שמצטרפים לשולחן החג, והמה רבים כחול, שמותירות נעליהם וצריך לטאטא בסוף המפגשים. זה דינו של עולם.
וכך, לפני כשבוע, כשחודש סיוון מתקרב לקיצו, ישבנו, מוישה ואני, באזור התעשיה של אלקנה, במפעל שהוא הקים וחשבנו על מה שחשבנו וטלטלנו את מה שטילטלנו, וגם את תמר, ינצור השם, טלטלנו ואחרי שסיימנו את פרק "חושבים" עברנו לסעיף "מה עושים".
הכול התחיל בחופה, זו שנשאה על ארבעה מקלות לזכר 4 כנפות הארץ וגם כדי שלא תיפול, החופה, חס וחלילה. מאז מוישה, משישישבת לשישישבת, לא שבת מכל מלאכתו ובלס כל שהגישה לאה, זוגתו שתחיה,
לשולחן עמיד שלא קרס.
את ההנחיות שלי הוא, מוישה, מילא בקפידה. וגם הלך לדיאטניות מכל סוג ומין, אך שום דבר לא זז.
כל מי שטענה על כל גבעה רמה כי היא מבינה בתזונה, פקד אותה מוישה.
ודבר לא זז. לא המחוג האנלוגי ולא צבר המספרים, במשקל הדיגיטלי.
הפריע לו שהוא, מוישה, לוחץ בכבדות על הקרקע. ואיזה יהודי, שאוהב את ארצו, ארץ הקודש, רוצה שארצו תהיה מעוכה, ועוד על ידו, על ידי משקלו.
אז כשסיימנו את התכנונים ההנדסיים פנינו לנושא משקלו.
גרדתי את הפדחת כדי להבין מה ולמה.
ההנחיות להורדת משקל שניתנו ע"י כל המתיימרים להבין, כולל עבדיכם הרושם פתשגן זו, נראו הכי טובות שיש. לא היו בנמצא עד אתמול, טובות יותר.
ויום קודם המפגש, שלח מי ששלח, וגם ישלח, את המחקר מאוניברסיטת שיקגו, שנתנה לי בעיטה קלה בכיוון מעלה תוך העלאת ההבנה בנושא הורדת משקל.
הרי אני הולך וזועק שאנחנו חייבים להביט במעשי היושב"ם כדי ללמוד ממעלליו. כמו ההוא שסוף סוף הביט על התפוח שנפל, והאמינו לי שמליארדי תפוחים נפלו על ראשי ובסביבתם של מיליארדי אנשים, ועיניים להם ולא ראו את הגרביטציה בהדרה.
אז כשקראתי את המאמר ההוא משיקגו, הידועה לשמצה בתחילת המאה הקודמת, פתאום הבנתי טוב יותר את מעשי השם.
ראשית, בסוף כשהוא ברא את האדם, הוא החליט שהבחור שלו לא יהיה לטרף קל. בשביל מה הוא ברא אותו? שיהיה שמן וכבד תנועה? שכל טיגריס יאכל לארוחה שבועית את נזר הבריאה ואת בניו?
שנית, הוא תקע לאדם שמש בשמים. חצי יום שמים שלו והחצי השני לחושך. שהשמש תלך להאיר ת`דרך גם לאחרים.
עכשיו הבנתם?
לא?
ניחא. זו הייתה התוכנית של היושב"ם. אוכל במידה סבירה. וחושך על פני תהום חצי יממה. לא רואים כלום ממטר. גג ירח והרבה נורות קטנות. הכוכבים.
אלא שאז בא אדיסון וברא את הנורה. ואח"כ בראו את המקרר, וגם בו נורה. וכך בוטל החושך.
האדם האמיתי היה צמוד לשעון השמש. במשך היום התרוצץ במספר מקומות עבודה, חזר לביתו אחר הצהרים, אכל עם בני ביתו גג בשעה שבע ובשעה שמונה לפי שעון הקיץ, עת שקעה הנורה היחידה, כל שנותר הוא לגשש לכיוון מרבצו וגג למשש את זוגתו שתחיה.
כדי לא לגלוש רחוק מדי אנסה לקצר:
באותה שיקגו בדקו החוקרים את נושא ההשמנה. לקחו רזים ושמנים באותם גילאים, הצמידו להם כזה שעון
המראה היכן הם בבית וגם מתי הם לא זזים סופית, קרי ישנים. מצויים במקום אחד. גג תנועה לשירותי לילה.
כמו כן התבקשו לרשום מה הם אוכלים כל יום בתקופת המחקר.
ומה נמצא?
— השמנים והרזים צורכים אותה כמות קלוריות, פחות או יותר. ממוצע דומה.
— הרזים אוכלים יותר ירקות.
— השמנים אוכלים אחרי השעה 8 בערב (זוכרים מתי האדם הקדמון מגשש דרכו וממשש זוגתו?)
— השמנים הולכים מאוחר יותר לישון וישנים פחות.
נכון. תגידו זה רק מחקר. אבל כאן נכנסות תוכניות היושב"ם. הלך האור- הולכים לישון. נו, נגיד שסוגרים כמה פינות, עונים לדוא"ל, רואים חדשות ומקשיבים לגוף. חומי, חבר שחותר איתי בשדות ים, אומר שלפעמים הוא כל כך עייף שאין לו כוח ללכת לישון. אז הוא ממשיך לרבוץ מול מסך הטלוויזיה. נכון תיאור נחמד? זה חומי.
אז מה למדנו מהמחקר ההוא:
— לא להיות שמן, כי כך אנחנו מהדקים יותר את האדמה, וזה מכביד על הקברנים ביום פקודה. ולקברנים יש
המון ימי סחיבה.
— בשביל לרזות, לתת לגוף מנוחה מכל אכילה אחרי שעה שמונה, או אפילו מוקדם יותר.
— לישון מספיק.
— להקשיב לגוף. ללכת לישון כשהוא קורא לנו לשכב. לא לשכוח למשש. כאילו אתם במערה. בן או בת הזוג
יעדיפו אותנו על האחרות/האחרים.
— עוד ציינו במחקר כי הרזים אכלו יותר ירקות ופירות. לא לשכוח יותר סלטים. זמ מינרלים. זה אנזימים. זה
ויטמינים. זה צבעוני, וצבעים זה המוני פיטוכימיקלים, ואלו מחיים אפילו קצת מתים.
The new mantra: Eating late makes you gain weight
