נמאס לי מויטמין D

נמאס לי מויטמין D. פשוט נמאס. באתר שלי הייתי בסדר עם ויטמין D. הקדשתי לו די הרבה מקום, או כמו שאומרים במקומותיו- נתתי לו הרבה כבוד. בטח סיפרתי שלפני שנים הוא ניתן בכל גן, לכל זאטוט, בצורת שמן דגים, כדי למנוע רככת, מחלה שבה העצמות מתעקמות בגלל חסר ויטמין זה. בהמשך הסברתי מדוע בארצנו שטופת השמש, שיש בה המון דודי שמש ובקושי משתמשים בחשמל לחימום המים אפילו בימות החורף, נמצא מחסור מפחיד של ויטמין D בילדינו, במבוגרינו ואפילו אצל חברי הכנסת ושרי ממשלתנו נתגלתה נטיה זו, מחסור זה. פואד, ביום בו אני כותב, נמצא בטיפול נמרץ, בטח עם רמת ויטמיןD בטח מתחת לעשר, שזה פחד אלוהים. אני בטוח שההסבר נקלט- ריבוי מקלחות, כאשר במים יש כלור וגם פלואור, וגם שימוש בסבון, כל אלו מחסלים את הויטמין הנוצר בעור מכולסטרול, שחטף קרן שמש פוזיטיבית בדרכו להיות ויטמין D פעיל. הבהרתי כמה ויטמין D חשוב לצמצום שכיחות הסרטן, ומחלות אוטואימוניות ויתר לחץ דם ומחלות לב ובכלל, הויטמין הזה עובד המון שעות נוספות באזור הגרעין של כל תא בגוף וגם מפעיל ומכבה את הגנים, למעננו. למעננו! ואחרי שכתבתי כל כך הרבה, באמת, וכמו שאומרים, נתתי לו את הכבוד המגיע, נוחתת עי עוד ידיעה שמדברת כי ויטמין זה גם מצמצם את שכיחות האירועים המוחיים. וידוע לכל כי מאירוע לאירוע סופנו גרוע. אז אמרתי לעצמי- עד כאן. עד כאן. זו הגזמה. לאן שלא אפנה- ויטמין D חיוני פתאום. הרגשתי קבאס, שזה שלב בהתפתחות בחילה, בגלל עליית מיצי קיבה שהגיעו אליה מהתריסריון. כמה עוד אפשר לכתוב על ויטמין אחד? אפילו ויטמין C לא זכה לחשיפה שכזותי. ועוד חשבתי להתחיל לכתוב על ויטמין K2, להשכלה כללית שלכם וגם שלי. אבל כמו שציינתי בכותרת- נמאס לי ממנו, מויטמין D. ויטמין דִי. ויטמין דַי. אם לא תהיה עוד פריצת דרך פורצת גדר, לא אכתוב יותר על ויטמין זה.