כמו שאמור להיות ידוע למי שעוקב אחרי הדברים שאני רושם באתר שלי, איני מתנגד גורף לרפואה קונבנציונלית.
אני מנשק ידים העוסקות במלאכה. אלו הרופאים שציודם וידיהם (ומוחם) הם המצילים חיי אדם ומשפרים את הבריאות.
אני מתנגד בצורה גורפת לכל אלו שידם עסוקה בחתימה על מרשמים, תוך חיסול איטי של הסיכוי לחיות בצורה הגונה ואנושית.
כך שכשאני נתקל במאמר של מי מהחכמים הלא קונבנציונליים אני מתרגמם למען באי האתר.
ד"ר אל סירס מוכר וידוע בארה"ב. הוא חד ומושחז וחכם יותר ממני. אני בסך הכול סקרן היושב לו במזרח הים התיכון, בארץ הגובלת בירדן, שהיא פלסתין המוסלמית. ארצי היא פלסתין היהודית, על פי השם שנתנו הבריטים שזמנם חלף.
אז ככה. ד"ר סירס מציע לאכול את הקרדיולוג, עם קמצוץ של מלח, כי ללא הוא חסר טעם, כזה תפל.
הוא, כמוני, מתייחס אל מחלק "תרופות" זה, מומחה לב, כאל בור ועם הארץ ברפואת האדם. הוא רואה בלב פומפה הכוללת שריר וכלי דם, ואין לו כל מושג על הבריאות הכללית, שהלב הוא חלק ממנה.
לשכנה שלי בקציר יש אמא. לאמא, מלבד מחלת סרטן במעי הגס, היו גם הפרעות קצב.
הקרדיולוג (שהרי בו עסקינן במאמר זה) נתן לה כדורים שלא שינו דבר.
אחר כך הציע לצרוב לה חתיכת מנגנון הולכת חשמל בלב.
אמרתי לשכנתי שחבל לרוץ לכוויה בלב בטרם מנסים גישות פשוטות ולא מזיקות, שבהמשך יופיעו במילים של ד"ר אל סירס. לא שמעו בקולי. למה אני לא קרדיולוג אלא כירורג וגסטרואנטרולוג (פעם. בהתמחות). אם הכוויה עזרה? לא מוכנים לספר לי. אולי בגלל הבושה.
בקיצור, אני מתרגם את מאמרו העכשווי של ד"ר סירס, תרגום חופשי ושלי: נכתב בעשור הראשון לצניחת תאומים.
מנהלת המרפאה של ד"ר סירס סבלה מלחץ דם גבוה. כמובן שהיא הלכה למומחה שלה, שהוא לא סתם מומחה אלא גם מומחה לב. הוא נתן לה חוסמי ביתא. לא נורא. רק שמשהו הפריע לד"ר סירס בהתנהגותה, כששניהם היו עולים במדרגות. לא היו בעיות בירידה. רק בעליה.
אז הוא הניח אותה על המסלול הנע, שנועד לבדוק את פעילות הלב. ומה הוא מצא אצלה?
ברגע שהוא החל להגביר את מהירות המסוע, הבחורונת חשה קוצר נשימה מתגבר שחייב סיום בדיקת המאמץ.
ומה עם הלב? ומה עם הדופק?
הדופק נותר 80 ולא עלה אפילו בגרוש.
ד"ר סירס ציין כי חוסמי ביתא מפריעים להולכה חשמלית בלב. לאחר שנים של שימוש, הלב הופך שמן, עצל ונפוח כמו נאד, וכמובן לא יעיל. כל כך הלב שלה היה סמרטוט, שלא יכלה להיות שותפה פעילה בסקס אקטיבי. רק שכבה והמתינה כי כל מאמץ גרם לה קוצר נשימה.
הבשורה הטובה, מבחינת קרדיולוג, היתה ירידה בלחץ דם.
ד"ר סירס מציין כי הקרדיולוג הוא בסך הכול טמבל שכל האינטליגנציה שלו מונפה לרישום כימיקלים, סמים, שהוא מגדירם כ"תרופה" למרות שהיא לא ריפאה איש. מעולם. מומחה הלב אינו מבין כלום בבריאות כללית. הוא לא יודע שיציאות טובות קשורות לבריאות כללית. הרמב"ם כתב על כך לפני 800 שנה, אך זה לא נרשם ע"י חברות התרופות, כך שהמידע אינו בסל הידע של הקרדיולוג.
כעת, למנהלת המרפאה של ד"ר סירס לא היתה בעית לחץ דם אלא בעיה של הלב, שלא היה שווה כלום, ורק בגלל שיתוקו החלקי הוא לא יצר לחץ דם כמו שעשה קודם לכן.
ולמה היה לאותה המנהלת לחץ דם גבוה?
אחת הסיבות הכי שכיחות הוא יתר מתח בכלי הדם. התכווצות כלי הדם היא המעלה לחץ דם.
ומה הגישה הנכונה יותר להרפיה של כלי הדם, מלבד מדיטציה של כמה שעות ביום?
נכון. מתן מגנזיום. המרפה הכללי. המרגיע הטבעי. לכלי דם. למערכת העיכול. לאדם הכללי, שהיה מתוח. בגלל מחסור מצטבר במגנזיום.
הקרדיולוג ילעג למגנזיום, זה המצוי בירקות עליים, באגוזים, בזרעים למיניהם. כי הוא לא למד או לומד תזונה על בסיס יומי. השכלתו בבריאות הכללית דומה לשל כל אדם ממוצע שתעצרו על מדרכה ממוצעת בכל עיר בכל ארץ בעולם. הקרדיולוג הוא די אפס בהבנת בריאות כללית. בהבנת הגישה הטבעית לבריאות. זו נחקרה לעומק אך לא הגיע לעיני אותו מומחה ולעיני עמיתיו גם.
לצורך צמצום יתר לחץ דם נחוצים בגדול רק שניים. מגנזיום, 500- 1000 מ"ג ביום, כזה המצוי בבית טבע שבכל פינת רחוב בברצלונה. הייתי שם שלשום. בית מרקחת נמצא בכל פינה. גם בשביל מגנזיום. גם בגלל שהמון קרדיולוגים מפחידים את חוליהם. וחולה שמפחד על לבבו רץ וקונה. גם חוסמי ביתא.
המועמד השני לשיפור לחץ דם הוא אשלגן. מיצי ירקות. מיצי ירקות ופירות.
הערה ביחס למגנזיום- פעם היה המון בקרקע. אבל בגלל חקלאות אינטנסיבית כָמותו באדמה קטנה ומכאן הצורך להיעזר בכמוסה של מגנזיום. זה מה יש.
אותו מגנזיום, כמו שנרשם, הוא נפלא להפרעות קצב.
הקרדיולוג מעולם לא שאל עצמו למה יש הפרעת קצב כזו או אחרת. כי אם היה שואל בטח לא היה מוציא מרשם
אלא ממליץ לקנות מגנזיום ומיץ בשביל האשלגן, שחסר.
המצחיק, שמלבד הנזק שגורם הקרדיולוג למיליוני חולים עם חוסמי הביתא שלו (ייחסם ביתו של הקרדיולוג…), ביחוד אלו עם לחץ דם, הוא גם מזבל להם את השכל על הצורך בצמצום המלח בתזונה. ומה קורה אחרי שנים? לא די בכך שהמסכן אוכל אוכל ללא טעם הרבה שנים (ולכן ד"ר אל סירס המליץ לאכול קרדיולוג עם מלח) , אלא שהוא, החולה, בקשישותו, מתאשפז חלוש ואבוד עם מחסור חמור בנתרן.
צא ולמד- תן לגוף, ללשון ולחיך לקבוע את מינימום המלח הנחוץ לחיים.
לעולם אל תקחו את המלח הלבן, שהוא רעל בגלל תהליכי החיטוי וההלבנה שהוא עבר בדרכו לשקית שבמכולת.
קנו מלח ים. קנו מלח הימליה. אלו המלחים הבריאים. רק אל תגזימו בצריכתם.
הכול במידה שיקבעו החיך והלשון.
זהו. זה היה בקצרה על מה שחושב ד"ר סירס על הקרדיולוג.
ונשמרתם לנפשותיכם. הזהרו מקרדיולוגים ודומיהם. הם רק התחנה הסופית אם לא תמצאו מזור מידיהם של חכמים טבעיים, המאמינים כי הבריאות מקורה בעיקר בצלחת. גם בשקט נפשי.
