חייבים לשמור על הקשישים

אנחנו לא כל כך מסוגלים להבין, כשאנחנו בני 20 או 40 או 60, עד כמה עצמאיים אנחנו.
כשבא לנו לעשות משהו, אנחנו קמים, הולכים ועושים. כמובן לא הכול.
אך בגיל הקשיש, לשם חלק מאיתנו כנראה יגיע, העצמאות ואי התלות הם כמו אוויר לנשימה, ממש כמו החיים עצמם.
הפגיעה הקשה באותה העצמאות, היא הפגיעה ביכולת הניוד. הנפילה של הקשיש או הקשישה עלולה להיות אסון עבורם. לא זו בלבד- התוצאה הלא נדירה של הנפילה היא המוות.
שליש מהקשישים נופלים אחת לשנה, במרחב הלא גדול בו הם נעים.
20% מהקשישים ששברו את פרק הירך לא יהיו בין החיים בתום שנה מהנפילה, בעקבות סיבוך שמקורו השבר.
ניתן לצמצם את הסיכון לנפילה. בקשישים.

עבודת מחקר שפורסמה לאחרונה בעיתון רפואי מכובד זיהתה שלוש תרופות המגבירות בצורה מדאיגה את סכנת הנפילה בקשישים- נוגדי דיכאון, תרופות הרגעה ותרופות לשינה.
כל התרופות פועלות על המוח, שבו יש מרכזי יציבה. התרופות גורמות לעיוות חד משמעי בפעילות מרכז העצבים של הקשיש
המשותף לכל התרופות שברוב המקרים הן מיותרות לחלוטין, מקורן בעט "כותב מרשם" בקלות יתרה ואין להחלטה לתת אותן אינדיקציה רפואית ברורה.
כל הקרויות תרופות נוגדות דיכאון, תרופות מרגיעות או תרופות לשינה אינן מרפאות או פותרות את הבעיה הקיימת. הן רק מטשטשות את התלונות עצמן ואת חושיו של הקשיש. הן פוגעות בשווי המשקל ובהערכת מרחב ומרחק.
מתן הכימיקלים הללו מזכירה לי את הקזות הדם בתקופת ימי הביניים. ההקזות נרשמו לכולם, ואפילו ניתנו ל"חולי נפש" שהפכו לרגועים בעקבות ההקזה. אפילו למוצרט, שסבל משחפת, הקיזו דם ואז הוא מת.
לך תסביר לרופאים מקיזים של פעם ולמחלקי כימיקלים דהיום, שהסמים אינם פותרים בעיה אלא משחררים את הרופא מנוכחות המתחנן לעזרה.
דאגה, חרדה, דיכאון, חוסר שינה הן תלונות המחייבות דבר אחד- זמן לאנמנזה מדוקדקת לאיתור שורשי הבעיה. ועוד דבר אחד- רצון אמיתי לעזור, כמו שהיה לרופא של פעם. ואולי עוד דבר- חמלה.
ודבר אחרון- אינטליגנציה, יכולת לשאול שאלות, לימוד רב תחומי בלתי פוסק, הכרה אוטונומית כי המערכת הקונבנציונלית כשלה ואין לה מענה. ולא יהיה לה אם תדבק במוצרים כימיים.
אפשר תמיד לומר כי המערכת הבירוקרטית "מעכה" את הרופא כשדחפה לו 4 חולים או יותר לשעה.
אך מה עם הרופא הפרטי- האם הוא יקדיש שעה או שעתיים לחולה או שמול עיניים מרצדים מאות השקלים ליחידת זמן, כי זמן זה כסף! והוא בעצם מתפקד במרפאתו הפרטית כמו בקופת החולים. 10 דקות לחולה או אפילו פחות. ואולי באמת אין לו כלום ביד כדי לתת לאותו הקשיש, מלבד כדור או קפליה או שתיים?
אז מה עשויות להיות הסיבות השכיחות, גם בקשישים, לדאגה, לדיכאון, לחרדה, לקשיי שינה?
סיבות אמיתיות. ראיית המציאות. מות בן זוג. מות קרוב. מות אהוב, יקר.
הגורם הנוסף מקורו בחסרים תזונתיים או בעודף לא מאוזן. חסר זה גורם גם למצבי דיכאון.
תזונה נכונה, מספר מצומצם של תוספי תזונה, עשויים לפתור את הבעיה.
בתנאי שלומדים את הנושא. בתנאי שיש רצון להקשיב למסכן.
שמן דגים או ויטמין B12 או תמצית היפריקום או ויטמין D עשויים לסלק את הדיכאון או החרדה
או הפרעת שינה. שינוי הרגלים שנסבלו איכשהו פעם אבל אינם מתאימים היום.

ההצעה הכי נבונה ששמעתי מפי מטופל שאם הרופא שלך נוטה לשלוח יד חפוזה אל פנקס המרשמים- סלק אותו מרשימת האנשים החיוניים, ובחר לך רופא אחר, שיקדיש לך, ולא לפנקס המרשמים, כמה דקות, ויציע אולי משהו אחר.

מחקר אחר מוצא קשר בין הנפילות בקשישים לכאב מתמיד.
קשישים הסובלים מכאב בשני פרקים או יותר, סיכוייהם לנפילה ולשבר גבוהים ב 50% מאלו הסובלים מפרק כואב אחד. גם כאב שאינו חמור מגביר סיכוי נפילה ושבר.

נוגדי כאב אינם הפיתרון לכאב. הם רק הסיפתאח לתופעות לוואי, וביניהן מוות מדימום, מאירוע מוחי או מאירוע לבבי.
ושוב, כמו בחולים הקודמים, גם כן האזנה לתלונות וניסיון לאתר את הגורם לכאב חיוניים. במקום לשעוט עם העט או עם האצבע על המקלדת, כדי לרשום כימיקל נוגד כאב ומשנה פיזיולוגיה אנושית,
חשוב להיות קשוב.
ושוב, גם בנושא הכאב, יש לחשיבה הטבעית המון מה להציע.
חשוב להבין כי כאב אינו אף פעם חלק מתהליך ההזדקנות. הכאב מצביע על בעיה הדורשת פיתרון ולא ניסיון להעלים כאב. כאב אינו נעלם. הוא תמיד שם, עד שהבעיה לא תטופל.
מתן שמן דגים, עשיר בנוגדי דלקת, או מגנזיום, או נחושת או ויטמין זה או אחר, עשויים לשפר את חייו של הקשיש ולחסל את הכאב, שמקורו לרוב תהליך דלקתי, שניתן לטיפול בקלות.
למען האמת, יש לרפואה הלא קונבנציונלית ים של גישות מֶקלות כאב, אך לשם כך יש להבהיר לציבור האומללים כי הרופא המכיר רק תרופות מרשם הוא לא ממש מי שיכול לרפא.