חיסונים. מטרנה חלבית. חרא?

כואב לה הלב.
כשקראתי מה שהיא כתבה, גם לי כאב הלב.
אם לא היה כואב לי הלב, לא הייתי מצרף את מה שהיא כתבה.
היא חרדית. גרה בירושלים. עובדת כאחות בבית חולים שערי צדק.
היא ממש חושבת, או בעצם אני חושב, כמוה.
מדי פעם היא מתכתבת איתי.
אני לפעמים מתפלא איך זה שאחות (שנולדה במזרח גרמניה של פעם)
יש לה ביצים, כמו שאומרים החילוניים.
את הילדה שלה, שהיא בת 10 חודשים מחר (לפי תאריך הגויים), היא ילדה בבית. היא לא מוכנה ללדת בריכוז של חולים.
חיסונים? על גופתי המתה, כך היא כתבה לי.
ממש תאומה רוחנית שלי. היא גם חברה של מיכל סימפלר, זו הלוחמת נגד החיסונים, ומגדירה אותם כרעל להמונים. ביחוד לקטנטנים.

וזה מה היא כתבה:

אתמול בערב פגשתי תינוק בן 11 חודשים.
עיניים כבויות.. לא עומד. לא יושב. רק מתהפך. אוכל מטרנה חלבית. נולד בלידת זירוז בשבוע 39 כי הסבירו לאימא כי היה מיעוט מי שפיר. (ואני אומר בולשיט. כך למדתי מד"ר שיפטן).
הוא שקל בלידה 3,450 ק"ג.
עכשיו, בגיל 11 חודשים, הוא שוקל 8 ק"ג..
אימו לא הניקה אותו, כי תחושת הנקה לא נעימה לה. (והיא חרדית, ללא כל חינוך חובה להנקה כמצווה משמיים. לא נעים לה!)
כאמור, הוא אוכל מטרנה חלבית.
אימו לוקחת אותו לפיזיוטרפיה- אומרת שזה ממש עוזר ובחודש אחרון הוא התקדם מאוד. שאלתי לגבי חיסונים- אמרה ודאי…
שתקתי.
דבר אחד המלצתי לה זה לגשת ליריב כהן, המומחה לקרניוסקרל. לטיפול, להוריד חסימות, ולקדם אותו…לא הגיבה כ"כ בשמחה.
שתקתי שוב..
אחרי זה שאלתי חברה משותפת שראתה גם את התינוקי הזה- מדוע אימו ככה אדישה?..
היא לא אדישה, אמרה. הכול בסדר, זה קצב התפתחות של כולם, פחות או יותר, בקהילה החרדית
פשוט, היא אמרה, הבת שלך גאונה..
הבת שלי היא ילדה נורמלית.
היא נולדה ללא לחץ רופאים, שמטרתם לסיים לידה כמה שיותר מהר.
היא נולדה בלידה טבעית. הלידה על פי צרכי הנברא בצלם. הקטנה שלי החליטה מתי לצאת. ויצאה.
היא לא קבלה כל חיסון. הרי הוא מיותר.
היא יונקת עד היום.
היא באמת לא גאון. היא רק מקסימה, כי לא הפריעו לה המפריעים הלאומיים להתפתחות טבעית של התינוקות..

באמת כאב וכואב לי הלב.
השמדה ממוקדת של אזרח מועיל.