כמה מילים על די מתיל סולפ אוקסיד

אתמול, והיום אנחנו אוטוטו חוגגים את השנה הנוספת של הנוצרים (המוסלמים הם בעיה אחרת), התקשרו אלי שתי נשים. בהפרש של שעה. בגיל הפוריות. בסביבות 35. לשתיהן יש RA. הייתה מעט מן הגאווה בקולן מעצם העובדה שהן יודעות מה יש להן, למרות שאף מומחה לראומטולוגיה ממש לא יודע מה זה. מה המחלה הזו.
הן היו על הקרשים, אחרי הנוק אאוט שהן קבלו מידי אותם הרופאים, שמטפלים במחלה שאין להם מושג מהי, בחומרים שהם נוראיים לנשים בגיל הפוריות. לאחת כבר ברור, כי כך אמרה לה אנה ק. המטפלת, הרופאה, שהיא תתקשה להביא עוד ילד לעולם, ויש לה שניים והיא רוצה, משתוקקת? לעוד ילד. היא העלתה 10 ק"ג, בגלל אותה אנה, ואנה אני בא, ואנה האישה המסכנה הולכת?

שתיהן, לאחר עינויים רפואיים בני שנתיים ויותר, פונות אלי. יעני אני מכונאי שאמור לשפר במעט את הנזקים הקטלניים של אותם המומחים לראומטולוגיה.
וזה כואב.
כי כל הראומטולוגים עושים אותו הדבר. נותנים אותו הדבר. אותם שילובים שעושים לי צמרמורת בגב, עם זיקפת השערות העדינות שנותרו לי שם, מאחור. איזו איוולת. הם, המומחים, בסך הכול נורא מסכנים, כי זה מה שמאכילים אותם, מומחי ההזנה, ראשי תעשיות הפרמצבטיות, עושי ההון, מחוללים על ארונות הסבל האנושי.

כעת אני בכתיבת פרק על ה- DMSO, בספר "אונקולוגיה: המתה בחסות החוק".
וכך סתם, בעת הכתיבה, ובגלל שתי הצעירות היהודיות שהתקשרו אלי אתמול, כאמור בהפרש של שעה (יש אלוהים?), החלטתי, בהחלטה של רגע, לצרף לכאן מספר שורות משם:

ד"ר Stephen Edelson, מהמרכז לרפואה מונעת באטלנטה, השתמש ב- DMSO, גם לווריד, בחולים קשים של דלקת פרקים ובעוד מחלות אוטואימוניות, מציין:

"DMSO is not a cure. It is a symptomatic approach used while you try to figure out why the individual has the process going on. When patients come in with rheumatoid arthritis, we put them on IV DMSO, maybe three times a week, while we are evaluating the causes of the disease, and it is amazing how free they get. It really is a dramatic treatment."

אםא בא לכן לבכות, נשים יקרות, תנו לדמעות לצאת. הדמעה היא המטהר האנושי.
האביב הרפואי כבר כאן.