מוות בבתי חולים.

אוי. סתם אנחה שנפלטה לי כשקראתי את המאמר שארשום אותו בהמשך. אבל יש הצדקה לאנחה שלי, לפחות בעיני, כי אני מדי פעם כותב חוות דעת רפואיות לבית משפט על רשלנות כזו או אחרת, כדי שגם השופט ידע שלא הכול פועל כמו שעון בבתי חולים שלנו. לבית חולים צריך להתקרב מאד בזהירות, לאחר מחשבה, והייתי ממליץ, עם רופא מלווה, לא ל 24 שעות אבל כזה שזורק עין פעם או פעמיים ביום. ויש לו מחשב נייד וקשר לאינטרנט. בתי חולים לא ששים להודות בטעויות רופאים ואחיות. בשל טעויות אלו אנשים מתים או חוזרים לביתם במצב רע. אין ספק שאם ההנהלה הייתה מודה בטעות, ומשלמת לנפגע, לא היה כל צורך להעסיק עורכי דין ולהטריד את מערכת המשפט. ההודאה גם הייתה מאפשרת שיפור השירות הרפואי, וצמצום טעויות בעתיד. אבל כמה שמוקים מוכנים להודות? בארה"ב מתים כל שנה בסביבות 180,000 בני אדם בשל תרופות. טעויות. שילובים גרועים. תופעות לוואי. וזה לא כולל את התמותה בבתי חולים בעקבות ניתוח. מחקר חדש שניסה לבדוק את שכיחות הטעויות הרפואיות בבתי חולים בארה"ב מצא כי הן פי 10 ממה שחשבו בעבר, שמצאו בעבר. בסיכום נמצא כי שליש מהחולים נדפקו בזמן אשפוזם, בטעות. החוקרים לקחו אחיות ורוקחים ונתנו להם 795 תיקי חולים משלושה בתי חולים גדולים, שהתיימרו להיות בעלי מערכי בטיחות למען החולים. כאשר הבוחנים מצאו בעיה עם התרופות, עם תופעות לוואי, עם בדיקות מעבדה, נקרא אל הבוחנים רופא שהיה אמור לתת תשובה לשאלה שהתעוררה בדבר פאשלה. בדרך זו הרופאים עצמם איתרו 354 טעויות של הצוות הרפואי במתן תרופות, טעויות ניתוחיות, זיהומים שמקורם בית חולים ועוד- בסך הכול שליש מהחולים נדפקו על לא עוול בכפם. וזו לא הבעיה הבלעדית. למען האמת, אנשי בקרת איכות רפואית של הממשל לא מצאו 354 פאשלות אלא רק 35, בעוד שהרופאים עצמם דיווחו להנהלה רק על 4 כשלים, מתוך 354. עבודת מחקר ב 2010, של חברות ביטוח הבריאות, מצאו כי כל חודש מתים בארה"ב 15,000 חולים בשל טעויות רפואיות בבתי חולים. מחקר אחר מ 2009 מצא 200,000 מתים בשנה מידי רופאים בשל טעויות רפואיות. מחקר נוסף מצא כי 400,000 חולים ניזוקו כל שנה בשל טעויות הקשורות לתרופות שניתן היה למונען אם הרופא היה חושב. חושב. רופא חושב? המסקנה- צריך להיות נץ, בעל ראיה חדה ביותר, כדי לעקוב אחרי כל צעד של רופא ואחות בסביבת החולה. כל תרופה שניתנת- לשאול ולא להרפות עד שינתן מענה מספק בדבר הסכנות שבשימוש. להביא מחשב נייד לבית החולים כדי לקרוא באינטרנט את תופעות הלוואי של כל תרופה שניתנת ע"י רופא המחלקה. לא לתת לרופא ולאחות להתקרב למיטת היקר לכם בלי שנטל את ידיו. אתם תאמרו לו לרחוץ את ידיו. הוא נושא הזיהום בידיו, בבגדיו, בסטטוסקופ שלו. לדרוש מהרופא להוציא כל צנתר, בייחוד זה שבשלפוחית השתן, כאשר אינו נחוץ יותר. הרופאים נוטים לשכוח. נטייה לאלצהיימר רפואי. כל שעה מיותרת בשלפוחית פירושה סיכוי עולה לזיהום. שימרו על היקרים לכם, כי הם, במיטה, במחלקה, תחת השפעת התרופות, עלולים לפספס את הרשלנות בהתהוותה. מלבדכם, שמים עליהם קצוץ. את אבי כמעט הרגו במחלקה לניתוחי חזה בסורוקה. הוא היה בן 89. עיתון "שבע" סירב לפרסם את המקרה בגלל לחץ בית החולים. איך אני יודע? כי הכתבה הייתה מוכנה. אפילו צלמו אותי לכתבה. אך היא לא פורסמה. בטח קרוב של העורך היה בתור לניתוח. הרופא של פעם הוא לא רופא של היום. בממוצע. אני רושם את ה"ממוצע" כדי לא לתת תואנה למשרד הבריאות לנעוץ מחט בתחת. שלי.