ממוגרפיה. כן או לא? לא!

אין צורך להזכיר את היחס שלי לממוגרפיה. אם זה היה תלוי רק בי, כל המכונים היו נסגרים. עכשיו. שלום.

השלושה שמותר להם לגעת באיבר נשי זה, השד, הם:
בעלת השד
יוצא רחמה
בן זוגה (או בני זוגה) של האישה ו/ או כירורג מזדמן.

ממילא 85% ממגלות הגידול בשד הן הנשים עצמן.

כל מעיכת השדיים, שלא ע"י מי שרשום מעלה, היא פשע כלפי המין הנשי, קודם הגיל, בגיל הפוריות, ואחרי תום התקופה הלוהטת מבחינת השימור האבולוציוני.
זאת ועוד. מילא כבר מעך מי שמועך מתוך הרגל, אבל להוסיף למעיכה גם קרינה? הקרינה הרי מסרטנת. את זה יודע גם תומר, בן של חברים, שהולך לכיתה ג` בשנה הבאה.

הקישורית הבאה היא תקציר ממאמר שכתב רופא מטורונטו, קנדה, ושהופיע לפני כתשעה ירחים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4189562/

הוא בחור נחמד, לפחות בעיני. אני גם בטוח שהוא קצת שיחק בנתונים, כדי לצמצם את זעם הממונים.

הוא אסף 50,436 נשים בגילאי 40-49 ועקב אחריהן עד גיל 60. אין ספק שזו חתיכת עבודה, פרוסה על המון שנים.
הקבוצה כללה שתי תת קבוצות. אלו שעברו ממוגרפיה כל שנה ואלו שבכלל לא. ואז, בסוף המעקב, בדקו את התמותה מסרטן שד.
מאלו שנמעכו והוקרנו מתו יותר מעלו שנמנעו מידים מועכות.

אני מניח שהרופא נבהל מאי תרומת הממוגרפיה לצמצום התמותה מסרטן השד.

מה שיותר נחמד זה לקרוא את המאמר של אותו רופא, סטיבן נארוד,
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3320224/
מאמר שנכתב בשנת 2012, תחת כותרת מדאיגה אונקולוגים ישנים. על "סרטני השד שנעלמים מעצמם".

צאו וראו, בנותי העבריות.
ניתוח אחר המוות של נשים בעשור השישי, 50-60, לחייהן, שנהרגו בתאונות דרכים, כשהן לא היו מוכרות כחולות סרטן, מראה כי ל- 40% מהן היה סרטן שד קטן ואצל 98% מהן, מה שאומר שלכמעט כולן, היה סרטן בבלוטת התריס.
אם נזכור כי כל סרטן הוא ס.מ.ס משמים, המדגיש לבעליו כי אורח החיים שלו קלוקל, ברור ששינוי אורח חיים יגרום לנסיגה עד היעלמות כל גידול, או אי גידולו של הגידול, ובהמשך להסתיידותו.

ד"ר האמר, האנטישמי, זה שגילה את German New Medicine, הסביר בצורה מבריקה את תהליך הופעת התגובה הסרטנית בעקבות טראומה רגשית. מדבריו ברור שכל גידול יכול לעשות "אחורה פנה" בתנאי של פתרון המצוקה.
האונקולוג הוא, בעיניו ובעיני, אחד התורמים למותם של החולים. ראשית, האונקולוג הישן הוא המודיע הסופי המבשר לתומך הסרטן שזהו זה, הגוש שהוא בדק ודגם, על פי הפתולוג, הוא אכן סרטן.
זה הבומ הראשון.
הבומ השני הוא הפרוגנוזה שמזמר אותו המומחה. "במצבך הייתי רושם צוואה " או "חצי שנה או 14 חודש ואתם משיבים את הציוד הרוחני לבוראו, ובגופה יטפלו הממונים…."
זהו הבומ הקשה. הטראומה הבלתי צפויה. המשתקת. היא התוספת לעידוד הצמיחה או כסיוע לגרורות.

לא יעזור לאף אונקולוג. ברור שגידולים נעצרים. שגידולים נסוגים. שגידולים נעלמים, אבל רק בתנאי שהאונקולוגים הישנים לא נכנסים לתמונה.

אז מה נעשה, יקירנו, ללא ממוגרפיה וללא סמכות העל, זה שקיבל ממשרד הבריאות אישור לעשות את שהושתל במוחו, ורק זאת בלבד!

על כך כבר כתבתי, ובטח אכתוב עוד. כי זה כואב. עד מתי אכתוב? עד שתדע על כך האישה האחרונה בישראל, זו שעדיין לא קראה או לא שמעה משכנתה, גב` אזולאי או גברת זילברשטיין, או הבדואית מחורה, משם צצו חברי דאע"ש.
חובה להושיט יד לנשים.