על סודה לשתיה אונקולוגים לא שמעו….

יש לי חשבון ארוך עם האונקולוגים.
הם חיסלו את האשה הראשונה שלי וגם את אחותי.
אני מניח שב 2013 אסיים את הספר שלי, ששמו הזמני:
" אונקולוגיה- חיסול המוני בחסות החוק". אני מניח שהשם ישתנה, אבל אין ספק שלהיות שותף בכיר בקבורת 10,000 איש כל שנה, חולי סרטן, אינו נותן הרבה נקודות זכות לבכירי וללא בכירי מקצוע זה.
כדאי לציין שהתעשיה הזאת סוחטת מיליארדים של שקלים. בהיצע הטיפולי הנכון לחולי סרטן יש עשרות אופציות, נפלאות, עולות כמעט כלום.

אז הנה החוקן הגדול. ה- NIH העניק 2 מיליו דולר לד"ר מרק פגל -Pagel- ממכון הסרטן של אריזונה.
תמותו אם תקראו מה המשימה שעל החוקר ההוא לבצע.
ה NIH מבקש ממנו לבדוק את השפעת סודה לשתיה על חולות סרטן שד.
שמעתם טוב. סודה לשתיה. 10-15 שקל לק"ג של חומר זה, המצוי בכל בקתה בה יש עקרת בית יעילה.
ואם חס וחלילה הבחור יצליח, אם לא ימות בנסיבות לא ברורות או יחוייב לרמות, זו תהיה מפולת מוות לתעשית
תרכובות המוות, הכימותראפיה, שאפילו ד"ר מנגלה לא בטוח שהיה מעיז לנצל. אבל ההוא מת, כך שהשאלה אינה רלוונטית.
ד"ר מרק אלן מרכוס מאושר. מחייך. אפילו צוחק. הספר שלו, הסוקר את הצלחות סודה לשתיה בריפוי סרטן, נושא שהרים פרופ` סימונציני, טוליו בשמו הפרטי, מומחה לאונקולוגיה מרומא שסולק מההסתדרות האונקולוגית האיטלקית על חוצפתו להציע זודה לשתיה (סודה במבטא יאקי), עשוי להיות ספר לימוד חובה בכל המחלקות האונקולוגיות, באלו שירצו לרפא חולי סרטן.

סודה לשתיה אינה זרה לאונקולוגים. היא מוכרת בחדרי המיון, לחולי לב. היא מוכרת לחדרי טיפול נמרץ. ניתנת לווריד כדי לבטל את חומציות הדם. הזודה לשתיה היא חומר בטוח מאד, גם במתן לווריד.
אפילו לצרבות לוקחים ממנה, מהסודה לשתיה.

ד"ר סירכוס, כאמור, כתב ספר נהדר בנושא. כן, יש לי אותו, בצורתו הדיגיטלית. פרק על הסודה לשתיה יופיע בספר ההוא, שלי, על האונקולוגים. הם לא יאהבו אותו. חולי סרטן עשויים לגלות עניין.

לפי ד"ר סירקוס, האוכלוסיה המערבית חמוצה. ברובה. די לבדוק את חומציות השתן.
וסרטן אוהב סביבה חומצית. בחומציות (או בעצם בסיסיות) של 7.5, תאי הסרטן מפסיקים להתחלק. בחומציות של 8.5 הם פשוט מתים. אם יוצרים מצב בסיסי כזה לארבעה או לחמישה ימים, כל שנותר הוא לאסוף את גוויות תאי הסרטן.
במצב זה מגנזיום חיוני, בכוס מים או במריחה על העור.
לעוד אילו מחלות טובה אותה הסודה, מלבד לסרטן?
למחלות כליה, לסוכרת, לשפעת. הגוף שלנו בחומציות גבוהה (בסיסיות) מתפקד הרבה יותר טוב.
ובתיפקוד טוב יותר יש פחות בעיות בריאותיות. אופס. שכחתי. הסודה לשתיה טובה גם לצמצום נזקי רדיואקטיביות. כך טוען ד"ר סרכוס. אני איתו. אני אוהב ללמוד מאנשים חכמים. כמוהו.
אין זה פלא ששני מיליון דולר ניתנו לאותו המרכז באריזונה.
שם כבר עובדים שנים. על עכברים. הסודה עכבה את הגרורות אצל עכברים ש"השתילו" להם תאי סרטן שד, של נשים.
האם סרטן השד קשור לפטריות? ד"ר סירכוס מצא כי סרטן השד שכיח יותר בנשים שאכלו גבינות כאלו עם ריח שמקורו בפטריות, עובש. הן, הפטריות, מפרישים מיקוטוקסינים, רעלנים של הפטריות. אחד הרעלנים הכי בעיתי, שקשור לסרטן, בייחוד לסרטן כבד, נמצא בחמאת בוטנים ובמוצרי חלב. קוראים לו אפלטוקסין.
בקשר למוצרי חלב, הזהרתי כבר רבים. רק מעטים מקשיבים.
חוקרים בעלי סקרנות טבעית בדקו ומצאו תכולה גבוהה של אפלטוקסין בשד של נשים עם סרטן שד, מה שלא שולל גם את העובש, הפטריה, כגורם לסרטן. בטח אין לכם הצעה טובה יותר.

לפני 100 שנה מצא פרופ` ורבורג כי תאי סרטן פורחים בסביבה חומצית גם. הוא גם קבל עבור הרעיונות שלו בנוגע לסרטן את פרס נובל באותה התקופה. אונקולוגים לא אהבו את הרעיונות. גם תעשיית הכימותראפיה לא אהבה את ההצעות.
אם סודה לשתיה תרפא סרטן, הם יגססו. היצרנים של חומרי המוות.

מימן הוא חומצי. ואז בא חמצן וקושר אותו, כך שהחומציות מתבטלת.
כאשר יש עודף חומציות, קרי עודף מימן, סימן שחסר בסביבה חמצן. ואיפה אין חמצן- הסרטן עושה חייל וצומח שגעון.
אפילו במקומות כמו גרמניה המזרחית, שבגלל התעשיה היה גשם חומצי, שחיסל יערות וגם את הדגים באגמים, כי החומציות גנבה חמצן, ובלי חמצן הדדגים מתו.
אופס. אל תחשבו שאלו רעיונות שלי. זה מה שד"ר סירכוס כתב. אני רק המתרגם, ומתוך הניסיון הדל שלי, אני מזהיר את חולי הסרטן לשמור מרחק מהאונקולוגים, אפילו שלהם יש מכונים גדולים ולי רק חדר בודד בקליניקה, אי שם בקציר, הצמודה לכפר ערערה. לא. זה לא מערער את בטחוני ותחושתי כי ארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל.

חפשו באינטרנט על סרטן וסודה לשתיה. אינכם זקוקים לי. קחו את האחריות לבריאותכם.
השאירו את האונקולוגים במנוחה. טובה גדולה לא תצמח מהם. גם לא מהדרמטולוגים. גם לא ממחלקי הסטטינים.
בא לכם לחתור בים? התקשרו אלי. אני במועדון אופטימיסט, בשדות ים.