שאלה ותשובה בנושא הסרטן

דו שיח בין שדרנית ב"קול ישראל" לבין רופא ישראלי שעשה גיור רפואי לאחר ש"אורו עיניו".

ש:האם הסרטן הוא משהו טבעי?
ת: הסרטן אינו טבעי. הסרטן הוא ברירת מחדל.
בטבע אין כמעט סרטן, וזאת גם הקביעה המוחלטת של ד"ר בירקיט, חוקר כירורג (שוודי
במוצאו,כמדומני), שגילה את הלימפומה באפריקה, הנקראת על שמו.
בגופו של יצור חי המתגורר בטבע, האוכל את המזון המצוי, שגופו מכיר אלפי ומאות אלפי שנה,
שרכיביו אינם זרים לו, וגם נמצא במצב מתח מינימלי, לא יתכן שיתפתח סרטן.

ש: מהו בעצם סרטן?
ת: תא בודד או קבוצת מצומצמת של תאים, שהפסיקו לפעול על פי חוקי התא הבריא, בעקבות
אירוע טראומתי, שלא היה צפוי או מתוכנן.
לתא נורמלי יש עשרות מנגנוני התאבדות כשהתא מגיע למצב שבו הוא מעמסה על הגוף,כשאינו
כשיר לפעילות שיתופית- ואז התא מבצע "חראקירי" מטבולי/ ביולוגי.
התאים הסרטניים, תאים בריאים שעברו התמרה טראומתית וגם זו תחת שליטה חלקית של תבונת
הגוף, יודעים לצמוח אך לא למות, והם מפתחים מערכת כלי דם עצמאית, שמשרתת רק אותם
באספקת מזון ובפינוי פסולת, וכך מאפשרת לגידול לצמוח ולגדול.

ש: מדוע אמרת שהסרטן הוא ברירת מחדל?
ת: הביטי.
כולנו נוצרנו מביצית אחת ותא זרע אחד. מחצית גנטית מאימא והמחצית השנייה מאבא.
התא הזה משכפל את עצמו, כלומר כל התאים בגוף זהה גנטית.
זהים גנטית אך לא מבחינה תפקודית, וגם לא מבחינת המבנה החיצוני.
כי בכל ניצן של איבר בעובר- ניצן ממנו יתפתח האיבר המיוחד, מופיעים תאים האופיניים לאיבר.
למרות ההבדל בין תא עצב, תא עצם, תא שריר הלב, תא עור, לכולם אותו המבנה הגנטי, והם
מוכרים למערכת החיסון של הגוף, שאינה יכולה לתקוף אותם. כלומר באופן טבעי, בסביבה
הטבעית, לא יכולה להיות מחלה אוטואימונית. נקודה.

ש: אבל יש!
ת: נכון. אני מציע שנדבר על כך בהזדמנות אחרת. נתרכז עכשיו בתהליך הסרטני.
התאים משכפלים את עצמם, ואם תא של אתמול לא היה סרטני, הרי ברור שהתא הזהה שנוצר
ממנו, גם כן לא יכול להיות תא סרטני. Never.
האם עד כה היה היגיון בדברי?

ש: חיובי. אנא המשך.
ת: ובכן, למרות התיאור הסטרילי והפסטורלי של התנהגות תאי הגוף וחלוקות תאים מדוקדקות
בדיוקן, אנחנו יודעים שיש סרטן. ואללה. מאיפה הוא בא?

ש: נכון. ומדוע יש כל כך הרבה סוגי סרטן?
ת: זה עניין כלכלי גרידא. נניח שאת עיר. ולכל עיר יש פסולת. היכן היית משליכה את הפסולת?

ש: אני חושבת שהייתי מזמינה קבוצה מקצועית, שעל פי תחשיביה המלומדים יבחרו את מיקום אתר
פסולת.
ת: וכמה אתרי פסולת היית עושה לעיר מגוריך?

ש: זה תלוי בגודל העיר שלי, אבל בגדול הייתי משקיעה באתר פסולת גדול, אחד, ובמרחק סביר
מהעיר.
ת: זאת אומרת שנראה לך שכל כלכלן שיודע לכלכל את מהלכיו בתבונה, היה בוחר באתר פסולת
אחד ולא בעשרות אתרים קטנים, אתר קטן במרכז כל השכונה, או בהיקפה.

ש: לא. אני מעדיפה את קונספט "חיריה". אבל מה הקשר בין אתרי המזבלה למחלה נוראית וקטלנית
שכזו, שלכבודה הוקמה אגודה להנצחת המחלה, האגודה למלחמה בסרטן?
ת: ככה בינינו, ואל תספרי מהדברים הכתובים לאיש, זו אגודה די מחורבנת. היא לא נלחמת למניעת
המחלה. היא לא מנסה בכלל לצמצם את מספר החולים. בזכות החולים והמתים היא קיימת. היא
לא חיונית כלל. חולה סרטן אינו זקוק לאגודה. הוא זקוק להנחיות איך להבריא.
ש: ולעניין הממשי. מה הקשר בין מזבלה לברירת המחדל של הגוף- הסרטן.
ת: כמה סרטנים יש לאדם הממוצע?

ש: אני חושבת שאחד, כמעט תמיד סרטן אחד. או בריאה או בקיבה או במעי הגס או בשד או בעצם.
ת: וכמה גידולים ימצאו באותו השד או במעי הגס או באותה הריאה או באותה הערמונית?

ש: אני חושבת שכמעט תמיד יש גידול אחד.
ת: וכמה "חיריה" יש לעירייה אחת או לאיגוד ערים?

ש: אוף, אל תרגיז, אני אמורה לשאול ופתאום אתה מנהל לי את הדיון.
ת: בסדר. את צודקת. אך כמה "חיריה" יש לעירייה אחת או לאיגוד ערים?
אני מניח שתעני- גם אחת. "חיריה" אחת וסרטן אחד. תחשיב כלכלי של הנהלה חכמה.
כדי לא להכעיס אותך, כי אני שונא "אוף" אנסה לקדם את הנושא. בואי ניקח שד או מעי גס,
לדוגמא. מה תרצי.

ש: עזוב שד. עדיין יש לי שניים. בוא ניקח מעי גס.
ת: בסדר. המעי הגס, לצורך הדיון שלנו, אורכו 1.5 מטר וקוטרו 5 ס"מ. מלא תאים. מיליונים. מלא
מיליונים, אולי מיליארדים. וכשיש יָם של תאים, והגורם המסרטן נמצא גם פיזית במעי (וגם
בספֵירה הנפשית של החולה, שלא ידע להקיא ולשלשל ולהוציא את הג'יפה הרגשית שהוא לקח
לבטן. ראה הספר "חכמת הקישקע", הוצאת פוקוס),
למה רק סרטן אחד? למה? מי החכם שידע לנתב את כל הצרות לנקודת אחת, גג שתיים, נדיר
ביותר שלוש, בזמן נתון?
הגוף. לגוף יש תבונה. תבונת אלוהים. ב"צלמו", לא? הגם שאין אנו שומעים באוזנינו את הגוף
מתלונן, הוא מתלונן. הוא מתלונן שלא טוב לו. שרע לו.
מה עושה הגוף כשרע לו?

ש: עושה מחלות?
ת: את ממש מקסימה. נכון. הגוף למשל, מגיב ביצירת פריחה. ובא איזה רופא, מומחה לדרמטולוגיה,
ונותן לפריחה שם, כזה או אחר. ממילא לשם אין כל ערך בריאותי, כיוון שכל "תרופה" שהוא
ירשום אינה מתאימה, כיון שהמחלה לא הופיעה בגלל מחסור ב"תרופה" ההיא או האחרת. הגוף
יוצר הפריחה לא צריך את השם המחורבן שרשם המומחה. הוא רוצה להסב את הלב שמשהו לא
טוב ואז הגוף זורק את הבעיה לעור.

ש: ואם הגוף לא יזרוק את הבעיה לעור?
ת: העור הוא ה"חיריה" הכי פשוטה. עור יכול לנקז לשם הרבה "אי ניקיונות" או לבטא חסרים (אבץ
למשל) דרך העור. תראי את ה"חאצ'קונים של נערות ונערים, שאוכלים אוכל גרוע.
אם הבעיה לא תזעק דרך העור אז הגוף יזעק דרך דרכי נשימה ( אסטמה) או דרך הפרקים (דלקת
פרקים) או דרך היצרות כלי דם, או בצורת סרטן.
במקום לשאול "למה", הרופאים שואלים: "איזו תרופה לתת". לגוף עצמו לא הייתה חסרה
ה"תרופה" שבשל חסרונה נוצרה המחלה ומשום שניתנה, הבריא הגוף.
הגוף במצוקה. הוא מתחנן לעזרה.הסרטן אינו מחלה. הוא ביטוי למצוקה.
ומכיוון שהגוף "בצלמו", הוא לא יוצר מאות או אלפי סרטנים, אלא בחכמתו שקשה לרופא ממוצע
לקלוט שהיא קיימת, כמעט תמיד הוא בונה רק אחד. "חיריה" אחת.

ש: ומדוע לאחד יש סרטן שד ולאחר בערמונית או בקיבה או במעי הגס.
ת: ההבדל הוא במחוללי הסרטן, אבל בעיקר בחולשה הגנטית, מעין "עקב אכילס" תורשתי.
עישון יכול לגרום לסרטן בריאה, אם יש חולשה גנטית ספציפית. מעשן אחֶר יקבל סרטן בשלפוחית
השתן, כי המבנה הגנטי שלו שונה, והשלפוחית היא נקודת החולשה, ולשם מנקז הגוף את
הרעלנים שלו.
ומי שמבנהו הגנטי חזק, וזה רוב האוכלוסייה, איש מהם לא יפתח סרטן ריאה או שלפוחית השתן,
וסתם יסבול מסתימת כלי דם המובילים ללב, למוח, לאיבר מין זכרי
ועוד..
תראי, נכנסו הרבה חברים למ