הרפואה השלטת

הרפואה המקובלת על הממסד:
כירורגיה- מוצלחת.
האחרת- לא יוצלחת.

ראיתי את ד"ר יהוידע סאנשיין, מאחור, כשהוא פוסע בצעד מהיר, במרחק לא רב.
שיער אדמוני שופע וגובה שכזה יכלו להיות רק שלו.
שנינו צעדנו לכיוון בית הקפה, מקום המפגש המוסכם.
אמדתי במהירות את המרחק שבינינו. לא נראה כל סיכוי שאצליח לצמצמם את הפער. לקרוא לו בשמו, ברחוב הומה?
כן, אמרתי לעצמי וקראתי בשמו. אם לוקחים בחשבון את מהירות הקול,
קליטתו באוזן הפנימית ופיענוחו במרכז המתאים במוח, המהירות בה הוא הגיב
והסתובב העלתה בראשי את המחשבה שמהירות הקול שלי היתה הפעם
מהירה ממהירות הקול הטבעית.

עם הסיבוב לקראתי ראיתי זריחת חיוך על פניו.
סגרתי את המרחק שבינינו בריצה קלה, תוך שאני מנצל את אי תנועתו.
השלום לידידי, צהל לקראתי. לחיצת יד איתנה ו"יאללה, לדרך". וכך צירף אותי
ד"ר סאנשיין בתנועה לפנים, כשאני- צעד הלוך, צעד רוץ – כדי לשמור
על מקומי בנבחרת.

שואפים ונושפים, על פי קיבולת הריאה, הגענו לבית הקפה שלו, שהיה לשלנו.
המלצר נראה מאושר כשד"ר סאנשיין מיהר להציגני בפניו.
מגדילים את ההתנחלות שלי לשניים, הוא אמר בקריצה.
ד"ר יהוידע סאנשיין החל להזמין כוס תה וכוס מים עם לימון.
בכוסות בדולח, קטע אותו המלצר, כשהוא קורץ לעברי.
רק בכוסות בדולח, חייך ד"ר סאנשיין לעבר שנינו.
כוסות דומות עם צלוחית עוגיות, אם יש לכם, צרפתי את הזמנתי בעוד
המלצר קד קידה שובבית ונע לעבר מקורות האספקה.

אז מה שלום ידידי הצעיר, פנה שותפי לפגישה בקול שכל כולו
עניין בשלומי, קול שבאופן מפתיע לא הקפיץ אותי. אני נוטה להגיב
באי נוחות כששאלה זהה נשאלת על ידי אנשים שאין עניינם במענה.
מצוין, ואפילו ישנתי נהדר למרות שהיו לי פרפרים בבטן, לקראת הפגישה איתך.
טוב שהיה לך האומץ להיפגש איתי. רבים מעמיתי יצרו במוחם תדמית
אימתנית שלי, המסתתרת, לדעתם, מאחורי החיוך. לך תדע מה מתחולל במוחם.
אני אוהב אנשים מעיזים, כמוך.

ספר לי איזה ויכוח מעניין היה לך השבוע, הוא שאל, כאילו קרא על פני את
נטיתי לויכוחים, כאילו מאז ומתמיד שוחחנו על ויכוחים.

כן, אמרתי בשמחה, נענה לאתגר.
באחת ההרצאות שנתתי, העלתי את נושא הרפואה הקונבנציונלית והאלטרנטיבית ומקומן ברפואת העתיד. בקהל פרץ ויכוח חם, כמו בין שתי קבוצות אוהדים.
ואני, המרצה, הייתי פתאום למיותר. עומד כמו גולם על הבמה, צופה במתווכחים, חש כמו מובטל.

התרצה לשמוע את דעתי על שתי הרפואות, מנקודת מבטו של יצור גריאטרי שכמוני, שאל קשישי הצעיר.
בטח ובטח, ניסיתי לשוות גוון בידורי לקולי.
אבל, וכאן הוא גרר את המלה הבודדה למרחק גרירה לא טבעי, אולי אשמיע לך קודם
את הגיגי על הרפואה הקונבנציונלית.
הנהנתי לאות רוצה מאד.

הבט, הוא פתח בקול מינורי, הרפואה של היום בנויה משני מאורות,
הגדול והקטן. הקטן נראה לעין ויש לו מקום רק בזכות הגדול.
קח את אורו של הגדול והקטן לא ייראה.
עד כאן זה בסדר, לחשתי לעצמי, התחלה, בראשית, בראשית פרק א' זה בסדר בשבילי.
לא אחת ציטטתי משפטים מפרק זה בהרצאות על מהות האדם ומה הוא
נצטווה לאכול. ממש אלמנטרי. ממש בסיסי. אבל, לחשתי לעצמי, למה הוא מתכוון?
המתן קמעה, אמר ד"ר סאנשיין, כאילו היה איש מוסד היושב על קווי התקשורת
שלי, אי שם במעמקי מוחי. מיד תראה איך הרעיון נבנה.
אז שקעתי לי בכיסא כשכולי אוזן וסבלנות.

מה אתה אומר על ניתוחים לפרוסקופיים, הניתוחים בהם כורתים, מוציאים או
מתקנים איברים בסיוע צינורות מתכת דקים הנתקעים בבטן או בחזה או ברחם או בין חוליות עמוד שדרה? הא?, הייתה שאלתו הראשונה.

הו, רפואת המאה העשרים ואחד, אמרתי בביטחון מלא ומתוך שביעות רצון.
שמחתי, גם אם כבר לא הייתי בחבורה המובילה, שמחתי שבחרתי בכירורגיה
כשהייתי צעיר יותר.
ומה דעתך על הקולונוסקופיות החדישות לצורך איתור סרטן בשלב בו ההסרה היא הבראה מלאה, המשיך ושאל.
הוא ידע כנראה על חיבתי לסרטן המעי הגס, שהוא רמז עליו. אולי קרא את
המכתבים שפירסמתי בעיתון "הרפואה" בשנה שעברה.
רפואת המאה העשרים ואחת, חזרתי על המנטרה החדשה, למשמע מעללי הרפואה שצוינו.
…ורפואת החרום, פתיחת עורקי הלב עם בלון, שיטות ההחיאה המודרניות?
נפלאה, רציתי לשאוג. רבים חבים את חייהם ליכולות ההצלה מציפורני מלאך המוות.
..וההשתלות השונות, הלב והריאה, כליות ולבלב, חיבור ידיים ורגליים,
תותבים בפרקי ירכיים ואפילו עמוד השדרה?
ד"ר סאנשיין, אתה יודע שזו רפואה נפלאה. מעניקה חיים סבירים במקום מוות בטוח.
…ולב מלאכותי?
חלום אנושי!! כל כך נהניתי לענות, עד שהרגשתי שאני מחמיא לעצמי ולכל עמיתי
אוחזי הסכין.
…והסי.טי והאמ.אר איי? הוא המשיך.
פלאי רפואה, רציתי לזעוק מחדווה. אללי, כמה טוב להיות רופא קונבנציונלי.
אתה בחבורה שהיא כמעט אור לחולים.
…וההנדסה הגנטית, והפי.סי.אר.?
גם כן נפלא, אמרתי בקול, למרות שבתוך תוכי חשתי, שמלבד הקידמה האקדמית,
לא יכולתי להפליג בדמיוני לאופק בו אראה את תרומת ההנדסה הגנטית לאנושות.
אולי אדם זה או אחר ייהנו אבל לא הכלל. אפילו תירס מהונדס לא כל כך אהוד
בימים אלו. ומה יצא לדולי הכבשה?
וסתם חשבתי לי, שהלואי והיינו יכולים, עם היכולת ההנדסית הרפואית
הביוכימית שלנו, להנדס משהו חזק וקל מקורי העכביש שהוא טווה בפינות הבית,
ובגללם אשתי מעירה לי מפעם לפעם שגם פה וגם שם שכחתי לנקות. אז אם
נוכל ליצור דברים טובים יותר מהעכביש הזעיר, דייני.

ד"ר יהוידע סאנשיין נראה כממתין. כאילו הוטרד מירידת ההתלהבות שלי.
קודם צהלתי ואחר כך ההתלהבות דעכה.
אז מה אתה אומר על כל ענפי הרפואה ששטחתי לפניך, הוא שאל.
אני מבין, עניתי בלחש, שעד כה דברנו על הרפואה הניתוחית, זו שבידה
סכין, קרן לייזר או בלון בתוך עורקי הלב. דיברנו על רפואת ההשתלות ועל
הרפואה האבחונית. עד כה לא דברת על הרפואה האמיתית, זו של מחלות
פרקים, לב ושברון לב ולחץ דם, סוכרת, אי ספיקת כליות וכבד, מחלות עור וילדים, מחלות
ריאה וזיהומים, מה שקרוי הרפואה שאינה תלויה בסכין אלא בתבונת הרופא
ובאלפי כדורים המיוצרים על ידי בעלי עניין.

אתה צודק, אישי הצעיר, אמר ד"ר יהוידע סאנשיין, עד כאן שאלתי על משהו
שניתן לכלול בשם "אינסטלציה הומנית". היום ניתן לאבחן את מקור
נזילת המים בצנרת ביתית באמצעים אלקטרוניים, לפתוח סתימות, להחליף
צינורות. צדקת, ידידי, זו אינה למעשה הרפואה הממשית. זוהי הרפואה הטכנית, והטכנולוגיה רצה קדימה. אותו הסקטור של הרפואה שציינו צמוד לקידמה.
אבל מה עם השאר, ד"ר אבני היקר? מה דעתך על רפואת העור, הדרמטולוגיה?

פתאום לא ידעתי מה לענות. חסר לי הקריטריון, קנה המידה, שעל פיו יכול הייתי
לתת את הציון שהתבקשתי לתת למקצוע רפואת עור (בלי המין, לשמחתי).

ידעתי שיש מחלקות דרמטולוגיות בבתי חולים הגדולים והבינוניים. בכל מחוז של קופת חולים הכללית יש דרמטולוגים ויש אפילו דרמטולוגים פרטיים. יש עיתונים רפואיים וכינוסים מקצועיים. הו, כן, כמעט פרח מזכרוני, שיש גם מפעלים אדירים ליצור משחות, החיוניות לדרמטולוגים.
כי הרי אין קיום לדרמטולוג בכיר או זוטר ללא שפופרת כזו או דומה לה. ו