מבוא

ד"ר יהוידע סאנשיין, נעים מאד!

כשד"ר סוזי פרי, מהמחוז, מתקשרת, זה אומר שיש אירוע, בייחוד כשהשעה היא שבע בבקר ועדיין החולה הראשון לא התייצב לקולונוסקופיית הפתיחה של יום המעי הגס וסעיפיו.
סוזי, כל כך מוקדם?
שמע, חמודי, יש הערב הרצאה של ד"ר יהוידע סאנשיין. אתה מוכרח לבוא.
סוזי, אבל מי הבחור?
מנהל מחלקה פנימית והוא פורש בקרוב. הוא משוגע, כמוך… ואולי יותר. בטח שיותר.
המערכת לא הקיאה אותו כי הוא ברנש מבריק והחולים נותנים לו כזה כבוד, שאם ינסו לגעת בשערת בלוריתו הג`ינג`ית, יעלו המטופלים שלו על בריקדות.
בטוח שהוא לא כירורג? שאלתי.
אוף, אתה עם השטויות שלך. כירורג, פנימאי, סקסולוג, פתולוג, מה זה חשוב? רופא כמוהו בטח לא ראית, יא דון קישוט.
אוף, מאיפה לאסוף אותך, סוזי?
שבע ורבע, מהבית שלי. להת`.
אספתי אותה בזמן. שנינו אהבנו לתפוס מקומות בשורה הראשונה.
אני – בגלל בעיות שמיעה. מרגמות. צנחנים.
סוזי – למען ישזפו אותה עיני המרצים. היא האמינה ששיזוף חשוב לרמות טובות של ויטמין די.
ככה היא סוזי. לך תבין אשה, אם שלוימל`ה המלך לא הצליח להבין אלף מהן.

ההרצאה היתה מהממת.
ד"ר יהוידע סאנשיין פתח את פיו וחשתי כי צונחות עלי פנינים.
כל משפט – פנינת פגז.
הוא כיסח את כל תת התמחויות של הרפואה הלא כירורגית.
חשתי שהכסא שלי נע כמו ברעידת אדמה.

בסיום ההרצאה קפצתי על הבמה כדי ללחוץ את ידו.
מי כבודו? שאל המרצה.
ד"ר אריה אבני, לחשתי כשהפה שלי יבש מהתרגשות.
אהה, זה אתה! סוזי סיפרה לי עליך. חייבים להפגש, שח לי ופנה ללחוץ עוד עשרות ידיים מושטות.
כולן של מאזינים צעירים ובגיל שלפני העמידה.
אלו בגיל העמידה ובגיל תפיסת המשרות, נמנעו מלהגיע.
קשה היה להם לשמוע את דבריו.
עתיד הייתי להכירו.
והכל בגלל סוזי.