היא במיעוט, הוא עדיין אחד מהרוב. עיניים עצומות.

את המכתב המצורף קיבלתי אתמול בלילה. בטח ישנתי אז. לא דאגתי.
גם המבצע הצבאי נגד עוייני אדם הופסק זמנית. יהיה קצת שקט בדרום.
אין ספק שזו שכתבה הייתה מאד מודאגת. אולי כי היא אישה ומרבית הנשים חכמות ממרבית הגברים.
הבעיה הגדולה היא הקרבנות. אלו שיילכו מאיתנו. הם כלל לא מבינים מה שכותבת המכתב יודעת.
ראשית בלי מתח ובלי תזונה קטלנית. שני אלו הם תומכי מוות.
והוא חושב אחרת, כי הוא מאמין ברופאים. וגם בשרתי האונקולוגיה.

הסיפור של הבחור בן ה- 62 הוא תיאור מדוייק להבשלת הסרטן- תזונה לא תואמת בריאות ומתח שוחק כל חי.

26 אוגוסט 23:35
דר אבני שלום,
אני מקווה שזה בסדר שאני פונה אליך כך, אך אני זקוקה ליעוץ. בקשר לקרוב שלי.
הוא בן 62. מצבו מתדרדר מיום ליום בשנתיים האחרונות.
זה התחיל מבוס שהתחלף בעבודה וסטרס שהלך ונבנה עד להתקף לב.
הוא מהאנשים שנוהגים לאגור פנימה רגשות.
בעקבות התקף הלב הוא עבר במשך שנה מספר צינתורים מסובכים וארוכים (למרות המלצותינו לבחור בניתוח מעקפים, היה רופא שממש רצה לנסות עליו איזו טכניקה חדשנית בצינור ויצא שאחד מה צינתורים ארך 8 שעות!).
על פי תחושתי הצינתורים והקרינה במהלכם הם שגרמו למלנומה גרורתית להתפרץ.
נקודת חן על החזה שהלכה וגדלה והתחילה לדמם לפני שנה וחודשיים.
משם הוא עבר כמובן אינספור בדיקות בחלקן הצלחנו לשכנע אותו להתעקש על MRI אבל ברוב הפעמים זה היה ct ועוד ct…
את המלנומה הוציאו בניתוח והשלימו עם הקרנות ״ליתר בטחון״.
אחר כך עשו ביופסיה של בלוטות הלימפה שהראו נוכחות תאים ממאירים ולכן הוצאו בניתוח נוסף, אח"כ נדד לו הגידול
לקרקפת ולגב.
הוא עבר טיפול ניסיוני
בהדסה
אצל פרופ׳ מיכל לוטם
עם חיסון שנועד להגביר
תפקוד של תאי טי
בשילוב של
כימותרפיה במינון נמוך.
הטיפול לא צלח.
עכשיו מצאו גם תאים סרטניים בטחול.
כרגע הוא מקבל זלבורף במינון גבוה (4 כדורים פעמיים ביום).
בכל התקופה הזו הוא מטופל אצל פסיכולוג מכיוון שהוא בדיכאון.

אנחנו די אובדי עצות.
כבר שנים מנסים לשכנע אותו לעשות שינוי תזונתי (חלב, סוכר, מזון מעובד) והטענה החוזרת היא ש״קודם נבריא, אח"כ נטפל בתזונה״. לדעתי כמובן הקשר הוא הפוך….
הייתי רוצה לשמוע את דעתך לגבי מה אפשר לעשות בשלב הזה ולברר אפשרות של יעוץ עבורו במרפאה שלך. אולי כשהדברים יגיעו מאיש מקצוע יחד עם ההצדקות וכל הטיעונים יהיה אפשר סוף סוף לכוונו לדרך להחלמה.
תודה.

עניתי לה בערך ככה.

הסיכוי שלו לשרוד ירוד מאד.
לעולם לא אתאמץ לשכנע סוני או שיעי שכריתת ראש או הריגה או אונס המוני הם דרך לא נכונה, דרך שתגרום בסופה של תקופתם לחיסולם.
כך לא אטרח לשכנע מי שמאמין ברפואה הכימותראפית למיניה כי הוא בדרך לסוף.
למה להתאמץ?
לעבוד קשה עם סיכויי שיכנוע ירודים? מילא להסביר לאישה. אבל לגבר, ועוד במצית האחרונה של חייו?

כמובן שאם אוזמן להרצאה בנושא הסרטן או הבריאות בכלל, אשמח לבוא. בתשלום כמובן, כי רופא/ מרצה חינם שווה חינם.

צמצמו מתחים. הקפידו על הנכנס לפה.
להתראות בעתיד הרחוק.