את המכתב הבא העבירה לי בחורה שאקרא לה פ., כי היא בקשה לא לפרסם את שמה הפרטי המלא.
היא יודעת שמכתב כזה יהיה עבורי זעקה קורעת לב, כמי שנאבק בעצמו בנושא.
הכותבת של המכתב היא בחורה חרדית, מאמינה עד עמקי נשמתה, ואולי בשל כך היא פונה בעקיפין ליושב"ם, ליושב במרומים.
מקור זעקתה ילד, העומד ללכת. אלא אם יהיה נס.
ניסים לא קורין לחרשים לתשובת השם.
המדובר בילד עם גידול במוח, בשלבי קריסה, אחרי שני ניתוחים. כמו כן בעלה של אחת מחברות האתר נפגע ע"י המחלה הארורה, היא סרטן בשפת עמך.
וכך כתוב בסוף המכתב:
"מה עושים, בנות, מה עושים? מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהקב"ה ישים לב לצעקה הגדולה הזו שנמצאת בלבבות שלנו ויאמר די גדול לצרות שסובבות אותנו?
אני עכשיו מזועזעת. עד עומקה של הנפש. יותר מדי צרות יש. איך זה יפסק. זה חייב ממש להיפסק. חייב".
שמי ד"ר אריה אבני. לקחתי על עצמי לענות לזעקתה שוברת לב של האישה הזו. בקצרה.
מילא אם זה היה הילד היחיד החולה בסרטן במוח. אבל כמוהו ישנם עוד המונים. בארץ הקודש. ילדים חרדים וחילוניים, מוסלמים ונוצרים, שלא לדבר על עשרות אלפי חולי סרטן, המתגלים כל שנה.
מעל ריבוא חולי סרטן מובלים אלי קבר כל שנה, ואולי מספר המתים נושק ל- 14,000.
אני נכנס לרגע לנעליו של הקב"ה, רק לרגע קט.
זו משימה אדירה, כך שאני יוצא מנעליו תוך שבריר של רגע.
האם הוא, או אני לצורך התשובה הכתובה, שומע את הזעקה על מות ילדים, נשים, גברים ממחלה ארורה זו?
כן. הוא שומע. האמת שגם אני שומע. ולצערי אני כבר יודע את תשובתו.
והוא בדרכו, תמיד במילים של החכמים בינינו, מהעבר הרחוק והקרוב, מסביר לנו הכול. הבעייה שרובנו חרשים, ובייחוד האימהות.
בעבר הלא רחוק מחלת הסרטן הייתה מאד נדירה.
במצרים העתיקה נדרשו עשרות שנים כדי לדווח בכתובים על 5 מקרי סרטן שד.
הטיפול בנשים אלו, לפני 4000 שנה, היה כוויה מקומית עם ברזל מלובן, ומשחות. לא היה ניסיון מצטבר בגלל מיעוט מקרים.
מדברי אלוהים חיים כתב חכם מצרי, שלא רשם על החרס את שמו:
"רבע ממה שאתם אוכלים מאפשר לכם לחיות. שלושת הרבעים האחרים מאפשרים לרופאים לחיות."
נמשיך הלאה. לפני המהפכה התעשייתית הסרטן גם היה נדיר.
בשנת 1900 אחד מתוך עשרים אזרחי המערב חלה בסרטן.
המספרים צמחו אט אט.
היום שכיחות הסרטן בגברים היא אחד מכל שניים. בנשים חולת סרטן לכל שלוש נשים
בישראל שכיחות סרטן השד הוא אחת לשבע וקצת.
בסין אחת ל- 10,000. פי 1500 פחות.
כי שם, בסין הרחוקה, עד לא מזמן, לא היו מוצרי חלב בכלל. צאו ולמדו, בנות חרדיות שלי.
הסרטן אינו האויב שלנו. הוא ס.מ.ס משמים, ישירות ממשרדו של הקב"ה, שלגוף, שנברא בצלמו, לא הייתה ברירה.
בתנאים טובים יש רק תאים טובים.
בתנאים לא טובים נכפה על התאים הטובים להיות תאים לא טובים, שהאנשים הלא מבינים קוראים להם תאים ארורים.
הם היו קודם תאים טובים. זה בדוק. זה ידוע.
תנאים רעים גרמו למהפך.
מהם התנאים הגרועים?
נכון שאלו הם גם המים וגם האוויר של ימינו, של ערינו, אבל הם הסיבות הפחות חשובות, והן נחלת כולנו. אולי כדי להתמודד עם המזיקים במים (כלור ושות`) כדאי להתקין מערכת אוסמוזה הפוכה כדי לנקות את מי השתייה ומי בישול.
הסיבות הגרועות באמת, מחוללות הסרטן, הן מעשי ידינו, תוצאת הסכמתנו, תוצאה של בורות ואמונה עיוורת בהמלצות ראשי משרד הבריאות.
– אם אף אישה לפני חתונתה לא תסכים לכל מתן הורמונים המשנים מחזור, מחזור שברא הקב"ה….דיינו
– אם אף ילד לא יקבל אף חיסון, וידאגו שמערכת החיסון, שנברא ע"י הקב"ה, לא תפגע….. דיינו
– אם אף אישה לא תיתן לילדיה ולבעלה מוצרי חלב, חיטה, ותבשל ותאפה במו ידיה, כמו נשות הדורות הקודמים….דיינו.
– אם כל האוכלוסייה תשלים את מה שחסר לה (ויטמין די, יוד, סלניום, מגנזיום…) ……דיינו.
יש עוד כמה דברים שהקב"ה מתחנן שיעשו.
למשל שביום השבת יהיו כולם מדושני עונג, ולא יהיו מדושני אוכל, וישמינו עד בלי די.
זרעם של השמנים אין דינו זרעם של הרזים. ובראשונים החולי ומחלות ארורות.
אני יוצא מנעליו של הקב"ה.
והיה ולא תשמעו, אתן הנשים, את הדברים הכתובים, אל תזעקו לשם.
כי בכן האשם.
אתן הקובעות בריאות. אתן קובעות החולי. ואת המחלה הארורה.
אל תגידו מהיום….לא ידענו. לא קראנו.