הרוצח הבאר שבעי. בבנק הפועלים…

כל מלה שתגידו על הרוצח, שעוד הוסיף כדור כדי לדעת שהירוי יוותר במקומו, אני אסכים איתה. הוא בן מוות, ובמדינה הגונה הוא היה מוצא להורג. עין תחת עין. רצחת- חוסלת.

אלא שעלה במוחי הגיג נוסף. האם הוא באמת אשם?
הוא עבר הכשרה צבאית. הצבא, ולא הוריו, הפכו אותו למכונת מלחמה. זוכרים איך הוא רץ וחיסל את המוסלמי ההוא שבא לטבוח. אני, כבוגר צנחנים, מניח שגם אני הייתי מסתער, אבל ביני לבין עצמי, אני לא בטוח שהייתי עושה זאת. אולי כן. אולי לא. לא הייתי מעולם בסיטואציה שכזו. איתמר אלון כבר היה שם.

היו לו בעיות התנהגות. כלומר, בינינו, ובעיני, הוא היה נכה צה"ל. גם אני נכה צה"ל, אבל אני לא חכמה. בכל צילום רנטגן שלי תמצאו רסיסים בגולגולת ובגוף. שאריות לא נעות של פגז מרגמה מצרי שנתקלו ברקמות חיות, ישראליות.
לאיתמר לא היה אף רסיס בגוף, קרוב לוודאי ועד כמה שאני מבין. אבל הייתה לו שריטה במוח. ראיה מעוותת של מציאות חריגה.

הוא היה זקוק, יותר ממני, לסיוע של משרד הביטחון. לשיחות עם פסיכולוגים. עם עובדי רווחה. הוא היה איש חולה שאיש לא דאג לו.
תגובתו הסופית נבעה מהרבה שנות סבל.
אדם רגיל לא היה רוצח בגלל כרטיס פלסטיק שלא נענה לבקשה צנועה.
אבל אדם שעבר הכשרה שכזו, שיצא שונה מרובנו, שהועמד במבחני חיים לא קלים, קרס.
באותו יום הוא, בשפה עממית, השתגע.
יתכן ואני טועה. יתכן ואיתמר הינו נכה צה"ל מוכר, לפחות כלכלית.
אך אם הוא לא נכה צה"ל, הוא חייב לקבל הכרה זו.
אין שום סיבה שנער שהתקבל לשירות קרבי, בחלוף הזמן, ירצח בדם קר. כולל וידוא הריגה של כמה שהרגיזו אותו.
הוא נכה המערכת הצבאית. נכה משרד הבטחון.
לבי עם המשפחות שיקיריהם נטבחו. אלא שהאצבע המאשימה שלי לא מופנית לבעל האצבע שסחטה בעדינות על ההדק. מִשהו אחר אשם.
לא צריך לקחת אקדחים המוחזקים כחוק. יש לסייע לאותם בעלי האקדח. והם, באמת, לא רבים. ניתן למנותם על אצבעות כף יד אחת. כל שנה.

אני תפילה שאיתמר לא קיבל כימותראפיה מעוֶותת פעילות מוחית מידי הפסיכיאטרים. כי אז הם הם האשמים במותם של המתים. לי אין את הפרטים. הם בטח בידי המשטרה.