ויטמין D וסוכרת?

כנראה אלוהים שומר עלי. לפחות עד היום, והיום הוא יום שבת.
כי בשביל בחור עסוק, ורציני כמוהו, שמחזיק את כל הקוסמוס בהתאם לחוקי הפיזיקה והקוונטים, טיפוף על השולחן בעת שירה אחרי ארוחה או טיפוף על מקלדת זה היינו הך.
אצל אמנון, בבית הטבע, נגמר ויטמין D של 10,000 יחידות בינלאומיות. היו לו רק 25,000. כל כמוסה.
אז כשהוא (שמו שמור במערכת השעות שלי) בא אלי עם הבעיה שלו וראיתי את ויטמין D שלו, נהיה לי אפור כהה עד שחור בעיניים.
אמנם עסקי הצוללות כנראה יפלו, אך בטח ניתן להאשים את ביבי בוויטמין D הנמוך עד דאגה עמוקה של הבחור ששמו שמור.
אחרי שנרגעתי מהמספר המבהיל, נתתי לו הוראות איך לקחת את הוויטמין. כל יום כמוסה אחת של ויטמין D 25,000 ואחרי שלושה או ארבע שבועות לרדת לשלוש כמוסות לשבוע, מה שאומר 75,000 יחידות לשבוע מה שאומר כמעט 10,000 יחידות ליום, כמו שנחוץ לגבר במשקלו.

הייתי בטוח שההוראות מובנות. אבל הביטחון שלי לא עניין איש. הבחור שלי המשיך לקחת (ובבקשה אל תיבהלו) את הכמוסות עתירות ויטמין D במשך ארבעה חודשים. בחשבון גס הוא לקח לשבוע 175,000 יחידות, שבאמת היו בינלאומיות.
המזל הגדול שלי היה שהבחור סובל מיחסים מצוינים עם רופא המשפחה, והלה הסכים לעשות לא בדיקת ויטמין D עוד לפני שחלפה שנה. למען האמת חלפו אולי ארבעה או חמישה חודשים. זה מה קורה כשיש סבל מיחסים מצוינים.
ואז התשובה של ויטמין D אצל הבחור שלנו הייתה 352. ננומול לליטר.
אני יודע שגם את נבהלתם. כי הערך המקסימלי הוא 250.
הרופא וגם הבחור שלנו נבהלו נורא.
על המקום הפסיקו את צריכת הוויטמין.
מה שלמדתי ממחקר אמריקאי שנעשה על מלחים של צוללת גרעינית שאם לא לוקחים ויטמין D אז בצלילה של 6 שבועות ויטמין זה צונח בערכיו לחצי.
אני כמובן לא נבהלתי כי הבחור שחתר איתי לא הראה כל סימני תשישות.
ועל המוות או הרעלה הבחור בכלל לא חשב.
האמת היא שהייתי צריך לעשות לבחור בדיקת סידן בדם, אבל מי בכלל חשב שהבחור שלנו סטה מההוראות שלי.

האמת היא שהוא לא בא בכלל בגלל ויטמין D.
הוא הלך במקרה לרופא כדי לעשות בדיקות שגרתיות.
הרופא נבהל והתקשר אליו דחוף.
בבדיקה המקרית של הבחור נמצא המוגלובין מסוכר של 7.9, כאשר 5.6 הוא הערך הכי גבוה לאדם ללא סוכרת.
הסוכר אצלו בדם היה 248. בשביל ההבנה המעבדתית של גלוקוז 248 לא צריך להיות רופא. ערך של 248 הוא סוכרת, יאמר כל אחד ברחוב.
וזה מה שהבחור רצה שאעזור לו.
הרופא רצה לתת לו אינסולין/ כמוסות, כי האבחנה הייתה סוכרת מבוגרים, כי אצלנו במועדון אופטימיסט רק מבוגרים חותרים. אבל הבחור שלנו רצה לבדוק מסלול אחר, מסלול טבעי, כזה שאלוהים עצמו מעדיף. אם הייתה לו סוכרת.
ההוראות נועדו לתקן את המצב.
גם ויטמין, שהיה חסר, חייב תיקון.
אלא שהבחור פישל, ושכח כי למינון עודף נקבע סוף. שלושה או ארבעה שבועות. והוא לקח ולקח על בסיס יומי, כאילו לא נתנו הוראות.
למען האמת, השתן נותר חמוץ. היה 5 כשראיתי אותו ובחלוף ארבעה חודשים הוא היה 5.5. ואני רוצה אותו 7-7.5.
הכולסטרול ירד מ 222 ל 202 והטריגליצרידים שהיו מצוינים, 75, נהיו עוד יותר מצוינים, 60.

אבל מה שהמם גם אותי היו ערכי הסוכר.
רמת הסוכר צנחה מ 248 ל 109.
וההמוגלובין המסוכר, שהמקסימום הבריא הוא 5.6, צנח מ- 7.9 ל- 5.0.
וזה מהמם.
תגידו שזה לא!