לאמבטיה כל יום?

היא שבה הביתה אחרי יום עבודה נורא קשה. החזרה באוטובוס, בשעות החמות של היום, הייתה זוועה. כולה נוטפת.
אמבטיה הייתה צורך כדי לשוב לעצמה. להיות היא האמתית.

הוא שב מעבודתו. העבודה הייתה קשה. הוא חזר במכוניתו הישנה, ללא מזגן. הוא יצא לרוץ, כי זה מה שאמר לו הרופא.
הוא שב הביתה מיוזע ונוטף. איך לא יתקלח?

התינוקת נעמי לא הלכה לעבודה. התינוקת לא שבה באוטובוס. היא גם לא רצה כי, למען האמת, היא לא ראתה רופא. וגם לא אחות. וגם לא מחט של מזרק.
היא הייתה תינוקת הכי טבעית שיש.

לאימא שלה היה גם חתולה, וגם כלבה.
שני האחרונים בקושי ראו מים. החתולה רק בכלי למי שתייה. למען האמת החתולה, עד יום מותה, לא תתקלח.

והמים של האמבטיה או של המקלחת?
מאן דהוא שם בהם כלור.
זה מה פוגע לכל אזרחי המדינה בוויטמין D שעשתה להם השמש, אמש.
ולכן כולם בחסר.

נעמי כבר בת שבעה ויום. שבעה חודשים.
היא בקושי עוברת תהליך נוצרי. טבילה במים.
והיא לא מסריחה.
את התוסיק שוטפים במים זורמים. אחרי הקקי.

מי "הלא קולט" (זה במקום לכתוב אידיוט, שזה ממש לא נעים ופוגע) הטוען שתינוק צריך אמבטיה כל יום או כל שבוע או כל חודש.
ועוד חפיפת ראש?

אותו "הלא קולט" בטח ימליץ על חיסונים, ותחליפי חלב במקום הנקה.

ואלו בדיוק הסיבות שמרבית הילדים בישראל, בגיל שבעה חודשים ויום, היו חולים. בפריחה על העור או באסטמה או בדלקת ריאות או בדלקות אוזניים או עם כאבי בטן ושאר מרעין שרואים רופאי ילדים.

תינוק הגדל כמו נעמי לא רואה טיפת חלב, לא רואה אחות, לא רואה רופא, לא רואה חיסון מהו, יונק לשובע מכל טוב שהאימא שלו נותנת לו.
בלי חלב. בלי גלוטן. בלי חיסון.
חיסכון למדינה. הכי פשוט שיש.