מבצע הסחה. הגאוניות שלו…

הלב הלם כמו משוגע. הזיעה נגרה ממני ולחלחה את המצעים הצחורים.
כמה טוב שהתעוררתי. המתח היה בלתי נסבל. טוב שהחלום תם.

אף פעם לא הייתי בוועד כיתה. גם לקצונה לא רציתי ללכת. אני שונא לתת הוראות. מוכן לקבל הוראות אבל לא מאנשים שלוקחים שוחד ואחר כך תולים עצמם בחדר מעצר במשטרת רמת גן (ד"ר פטרבורג מכיר את התלוי שהורד).
לכן באותו חלום, ממנו, תודה לאל, התעוררתי, ישבתי בראש השולחן. הראש. מסביב היו חברים לכיתה ריאלית ממקיף א`. של פועה מנצ`ל. צוות באמת לעניין. מפוקסים על המטרה. אבנר עלה היה שם. דן צור גם. דוד פרידמן גם. שוורץ וגם פריד יצחק דחפו את הכיסא תוך שהם נשענים על הקיר. יורם אורבך רשם הערות אחרונות. אפילו נפתלי ראובני, המאגיסט, מהמחלקה שלי, לא מהכיתה, היה שם. והשד יודע איך, אפילו המורה למוסיקה, פנחס אופק, נכלל בחלום.
על המרקע שעל הקיר הייתה מפה של סביון. אותו הבית שהיה מועמד ל"ניקוי" היה מסומן בעיגול. אדום. בולט. הוא היה הבית השלישי מהצומת. ממוגן ומאוזעק כהלכה, בהשקעה כבדה. ביטוחים מקיפים.
ברור היה לכולם כי דרושה פעולת הסחה, כזו שגם תחסום את כל צירי התנועה האפשריים, תוך שהיא מאפשרת נסיגה עם כל הפריטים שיעברו מן הבית אל המשאית. משאית של תנובה, שתיגנב דקות לפני תחילת המבצע.
יוסי שרף יהיה הנהג. מקדימה. גם הוא לא בן הכתה הריאלית אלא מ 202.
הישיבה הייתה אמורה להסתיים בשעה 21:00:00. התוכנית נרקמה כמעשה תחרה במשך שבועיים. כעת עסקנו ביישור ההדורים האחרונים. הפרטים האחרונים. סגירת אפשרויות שלא נלקחו בחשבון. למניעת הפתעות לא צפויות. שינון דרכי מילוט.
הבית שנבחר לצרכי הסחה היה ברחוב המקביל. המידע העדכני, שהתקבל מהסייר, היה שבעלי הבית נמצאים בניגריה. חוזרים בעוד שבועיים עם שק יהלומים. התוכנית עבורם הייתה ניידת משטרה דֶמה, שתבצע את השוד בצאתם מנתב"ג. אבל לזה יש שבועיים. אם לא ישובו קודם.
הבית של בעלי היהלומים היה מועמד לפריצת דֶמֶה, מושכת אש. בבית ההסחה תוכנן שלא נוגעים בדבר. לא גונבים כי אין זמן. כל הפעילות שם היא לצורך הפעלת מערכות האזעקה. הפעילות העיקרית שם הייתה הצתת המחסן וגם הביתנים הסמוכים, שנבנו לאחרונה בשטח הפרטי לצרכי השכרה. עדיין ריקים מאדם.
האירוע עם האזעקה והלהבות יעיר את הרחוב. לשם יגיעו ניידות של חברת השמירה, ניידות משטרה, ניידת זיהוי פלילי ואולי גם מפכ"ל המשטרה, קרוב המשפחה מצד בעל הבית. מכונית או שתיים של לוחמי האש ואמבולנס או שניים. המהומה ברחוב הסמוך תמשוך לשם סקרנים.
בתנאים אלו נראה לנו כי הפעולה האמיתית, השוד הגדול, תעבור בשקט, עם מינימום הטרדה בעת תהליכי הניקוי.

השעון האטומי הורה על 21:45:00. המבצע החל.
הכול עבד כמו שעון. בבית המטרה הכול דפק בשקט. הסחורה הועמסה על משאית של תנובה. גם את הכספת אותה לא טרחנו לפתוח. שני פסנתרי כנף של יאמהה ושניים סטראדיוואריוס. אחד כינור. שני צ`לו. כל המחשבים. גם התמונות המוכרות לכל חובב ציור. פיקסו נארז בזהירות. שאגל זכה לתשומת לב מיוחדת. כנ"ל הפסל של תומרקין. והספר של בשביס זינגר "גדא וביש גדא" הונח בתא הנהג.
ברחוב המקביל, כמו שתוכנן, הייתה מהומה. לוחמי האש נלחמו בלהבות הלוהטות. פרצו את דלתות הבית תוך חיפוש גוויות שרופות. מן האמבולנסים נשלפו האלונקות כדי לקלוט את הנפגעים. השוטרים סגרו את הרחוב. רק נכנסים. אין יוצאים.השכנה זעקה- פולי, פולי. הפינצ`ר שלה, פוליו, נעלם מחצר ביתה.

הניקוי, או השוד, בוצע בצורה מושלמת.
המשאית העמוסה דהרה לה בנחת למקום הפריקה במושב הסמוך. במחסן התת קרקעי. הצוותים המבצעיים, בשלוש מכוניות יוקרה שנלקחו מן הבית, כָנסו לעבר המסעדה הידועה ביפו. להרמת כוסית.

התעוררתי שטוף זיעה כאילו סיימתי זה עתה את ניהול מבצע השוד.
בחלום המבצע דפק כמו שעון. אטומי. הוא היה מוצלח. גם "גמזו", זה שהזמין את מבצע הניקוי, זה שחשק בסטראדיווריוסים ובפיקסו ובספרו של בשביס זינגר, היה שבע רצון. הייתי מבסוט ממבצע ההסחה. זה עשה את השוד שלנו למושלם. הרבה שאפו וברכות מראשי העולם התחתון הגיעו בסימוס מוצפן. הזמנת מבצעים עתידיים מובטחת. פנחס אופק, בחלום, הניח תקליט פי.וי.צי של ה"בלתי גמורה". שלא ייגמר לעולם.

קפצתי מהמיטה רטוב ועריה. ההולם הקרדיאלי דעך. התקלחתי תוך צחצוח שיניים. הטעם היה מר. של החלום.
נזכרתי בסיפור על פולי במי השופכין שהדבקתי כמה שעות קודם לכן בפייסבוק. ה"פולי" הזה באמת שיגע את כל המדינה. מילא את המרקעים של כל הערוצים. יעקב גרמן לחם. אבישי זעק על כל גבעה רמה. עורכי דין, אשכנזי ודיקלתי, בזבזו דלק וזמן כדי לרוץ לבירה, שם יושבים הבג"צניקים.יעלינקה הופיעה בכל ערוץ שהזמין אותה, דיבררה את מעללי הגימלים ממשרד הבריאות.
מי בכלל זכר באותם ימי "פולי" את עלילות דמשק וסוריה, את הטבח ההמוני. או את הפיצוצים בעיראק. או את הטבח במדבר סיני, של אנשי כוחות הביטחוצן, שנרצחו ע"י החלאות המוסלמיים, שחונכו מינקות לשנוא. ושנאה היא פרלוד לרצח. רצח כל חי שאינו נגיף או מיקרוב וכל מי שלא מאמין באללה של אלו או של האחרים.

בבקר, ברדיו, שוב דברו על "פולי". גם בגל"צ. גם יעל דן, גם גבי גזית, רק את זהבי העצבני לא רצו להכעיס עם "פולי" כי הוא היה מכניס לראשי משרד הבריאות באבא של אבא שלהם ואולי גם בקודמי קודמיהם..

ואז, פתאום, נפל לי האסימון (אסימון זה כזה בשביל הטלפון של פעם, הציבורי).
חייכתי לעצמי.
כי למען השם, מי אני בכלל?
סיימתי לימודי רפואה, התמחיתי בכירורגיה, השתלמתי בגסטרו` ונתקעתי בתחת. מה כבר ניתן לראות משם. האופקים חסומים. גם לא ניתן לראות למרחוק.
והוא, לא היה כמוני.
הוא דמה יותר לאחמד טיבי. הגניקולוג. הוא למד רפואה. ועשה עוד דוקטוראט במחקר רפואי ותואר שני במנהל עסקים. הוא היה איש עסקים. הוא ידע איך עושים עסקים. עם מי עושים עסקים. הוא היה צעיר מבריק. רק עוד 3 שנים יחליף קידומת ל 5. העתיד לפניו.

אני חולם חלומות. הוא איש הביצוע. הוא הראש המבריק. הוא ראש ה"מאפיה", לא במובן המקובל של המלה. הוא האיש העומד בראש הפרויקטים, גורפי המיליארדים. בשם אלוהים. בשם הבריאות.
האסימון נפל לי.
תפסתי שאני ממש אידיוט.
מבצע ההסחה של הבחור כבר שאט. הוא היה בדרך לנקודת אל- חזור.
גם זו האכיל אותי. ב- SHIT. אולי בגלל שאני נתקעתי בתחת ולא ראיתי את המתרחש בסביבה. חנוך לוין בטח היה מבסוט. אולי היה כותב קטע להצגה?

כולנו עסקנו ב"פולי". ים של שיחות, בטלוויזיה וברדיו ובעיתונות. בעד ונגד. בעד היו אנשי הממסד וכאלו שכאילו לא היו שייכת לברנג`ה.
אנחנו עסקנו בפולי והוא דחף את השטן הגדול, את חיסון הפפילומה.
"פולי" הוא קטן. לפעמים משתק.
חיסון נגד פפילומה גם משתק, גם הורג וגם הורס את השכל.
הנערות התמימות יחטפו את החיסון.

אין ספק. לבחור ההוא ממשרד הבריאות, כחוש ודל גובה, מגיע שאפו.
אני חלמתי. הוא מבצע.
גולגלות הנערות שימותו יקשטו את חגורתו.
ואני נשארתי בתחת.

עד שהמידע על היות החיסון ההוא קטלני נורא, יעבור המון זמן.
ספינת התקשורת הכבדה תתקשה לשנות כיוון.

אנא. אל תתנו לאף נערה בישראל חיסון נגד הפפילומה.
אמנם התעוררתי מאוחר אך כל יום קובע. האיחור אינו סופי.
אסור להצטער. אסור להתחסן.

אִמרו ל"שלושת הטרורים" של משרד הבריאות: לא!!!