מכתבה של אימא…

נשבע לכם שהצמרמורת עשתה לי פשיטה לאורך כל הגב כשקראתי את מכתבה של אימא בשם נ`.

ילד בן חמישה חודשים מדמם. מהתוסיק. אמא בחרדה. המסכן לא אוכל. עושים לו קולונוסקופיה או שתיים, לפי המכתב שלה, שמים אבחנה של דלקת כיבית של המעי.
עד לנקודה זו הייתי אומר- רפואה במיטבה. זה מה שיש.
אני לא הייתי מסתפק במתן שם לתופעה. הייתי מנסה לברר את ההתחלה. הרי בבטן של אימא שלו לא היה לו כלום. כי גם חמישה חודשים מחוץ לרחם לא היה לו כלום. וכשהוא ניזון רק מאימו מופיע דימום. ברור שהגורם, שגרם לפגיעה במעי הגס של הקטן, נמצא בתזונתה, והתינוק רגיש לאותו המשהו.
נטורופאת נבון או הומיאופט או סתם יהודי האוהב לדחוף אפו לכל חור (ואני מתכוון למטפלים משני המינים) היה עולה על המחולל. אני יהודי. אני מאמין.
אבל אימא נ`, כמו מרבית הישראליות, מאמינה כי רק הקונבנציונליים יודעים לרפא.
ולמרות שכתבתי שלא פגשתי אף מומחה לסוכרת או לחץ דם או פסוריאזיס או…או …או… שהצליח מסיום התמחותו ועד יום מותו לרפא בעזרת כימיקלים חולה אחד בתחום התמחותו, אני ממש לא מבין מהיכן האמונה העיוורת כי גסטרואנטרולוג מסוגל לרפא ילד זעיר עם אימורן.

אתם לא יודעים מה זה אימורן?

אז תקראו על תופעות הלוואי שלו, בייחוד בקטנים. פחד אלוהים. זריעה של חולי אפשרי בעתיד.

http://www.medicinenet.com/azathioprine-oral/article.htm

הילד מקבל אימורן כבר שנה. הוא בסדר כלפי חוץ אבל מה שמתחולל בפנים איש לא יודע.

מה עושים, היא שאלה?

האחריות על ההורים. ראשית לשקול לבד צימצום הדרגתי של ה shit המסרטן בפוטנציאה. יכול להיות שהוא ישוב וידמם. יכול להיות שלא. לדעתי שווה לנסות ולא לסכן את עתידו של מי שנפל לידיים שנותנות אימורן.
האשמה היא של ההורים שלא ניסו דרך אחרת, אנושית יותר.
לאבחנה- תודה.
ל"טיפול"- לא, תודה.

איך ששמתי את ההרהורים בפייסבוק קבלתי מענה:
"‏כן זה הסיבה שאני לא הולכת לגסטרואנתרולוגים…נמאס לי לשמוע אוטומטית שקרוהן= אימורן….גם אמרו ששנה אחרי ניתוח בלי זה (אימורן)אחזור לניתוח נוסף…מאז…עברו שנתיים טפו טפו טפו..‏"

אז ככה שאלה זעירה- מי חכם יותר קלינית- חן שכתבה ומעולם לא למדה רפואה או כל הגסטרואנטרולוגים או רובם, שלמדו עשרות שנים וחושבים כמעט באחידות מדהימה?
אני שמח, אני רן,
אצלי תחטוף גם אימורן…