מכתב סיום

היום, אחרי החתירה, בישיבה נינוחה תוך שתיית נוזלים מכל הסוגים, כפי שמציע הבר של רם, אמרה לי אביגיל, שהיא קראה כמה פוסטים שלי, נבהלה והיא לא מבינה איך עדין לא רצחו אותי.
הסברתי לה שיהודים לא הורגים אם הנזק שגרם ה"מחבל" אינו גבוה מספיק.
עדיין לא הפרעתי די למערכת הבריאות, לאונקולוגים, לתומכי ולדוחפי החיסונים. מערכת הבריאות היא מערכת די סבלנית ודי רחמנית ביסודה. כשאעבור את הקו האדום שהם קבעו, הסיפור עלול להיות שונה.
כתב לי היום מישהו:
אמא עברה לפני עשרה חודשים ניתוח כריטת קיבה חלקית + 24 בלוטות הוסרו (ככירורג לשעבר אני מניח כי היו עם גרורות).
לאחר הניתוח עברה טיפול כימו + הקרנות. בדיקת פט סיטי שנערכה לאחרונה העלתה פיזור נרחב בחלל הבטן כולל בשחלה. ישנה מיימת בחלל הבטן . היא נוקרה להקלת הלחץ. האונקולוגית הציעה טיפולי כימותרפי פליאטיבים (בולשיט עולמי לדעתי).
אמא מגיבה קשה מאד. בחילות. חולשה והכאות.
האם יש אפשרות לשקול טיפול חלופי?

————-

לו זה היה מכתב ראשוני, אולי לא הייתי מגיב. אבל קבלתי מספר מכתבים דומים.

מעניין מתי הרוב בישראל יבין שהאונקולוגים זה לא בדיחה.
במחלות סרטן אמיתיות לא פונים אליהם.
יש להם טיפולים רצחניים.
אני חושש שהם, האונקולוגים, הורגים בהרבה יותר מ- 12,000 חולי סרטן, מספר עליו דיווחו לפני כמה שנים.
1000 חולי סרטן כל חודש נקברים. צמרמורת.