אמרו לי כמה מחברי הטובים, וגם בני משפחתי, שאין פרסומת רעה.
יש רק פרסומות, ורק שלא יטעו באיות השם, כולל התואר.
אין ספק שהם צודקים.
כתבתי מה שכתבתי בסך הכול בעמוד הצנוע שלי בפייסבוק הקרוי "הרפואה הנכונה.
בקושי עברה יממה אחת והתעוררה מהומה לא קטנה,
ברמה, ולא תיארתי לעצמי, ברמה ארצית.
אפילו כמה מהבנות במועדון החתירה שלנו, של קיאקים, בשדות ים ("אופטימיסט"), כעסו עלי.
איך אני מציע שירות שכזה למטופל שכזה?
אפילו כתב בידיעות אחרונות האינטרנטית הביע התעניינות בנושא.
לאחר השיחה עמי וקריאת הכתוב בפייסבוק, הוא כתב מה שכתב, ודניאל חשב שהוא השחיר את פני.
גם משרד הבריאות שלנו גילה עניין במה שאני כותב בפייסבוק.
משרד הבריאות הישראלי, הממונה על בריאותם או לא של המוני מיליון יהודים, גם כאלו שלא עברו ברית, התעניין בדברי הכתובים שם, בפייסבוק. וגם הזמין אותי לשימוע. עוד 3 ימים. בקומה 3.
אבל הכי נחמד היה דניאל, שכתב לי:
"שלום ד"ר אבני.
שמעתי עליך, דרך כתבה שהשחירה את שמך ב Y-NET.
התחלתי לשמוע הרצאות שלך באינטרנט, ומאוד התרשמתי.
הרבה מההמלצות שלך אני מיישם כבר שנים כגון:
הימנעות ממוצרי חלב,
הימנעות מחיסונים."
והוא כתב עוד כל מיני אבל כשאני שומע דברים חיוביים על עצמי אני חש אי נוחות.
חינוך מזרח אירופאי ממדינה קומוניסטי? אני משער.
דניאל חשב שהידיעה בוי-נט השחירה את פני.
מסתבר שאין פרסומת רעה. יש פרסומת. ובלעדיה דניאל לא היה מגיע למייל שלי.
מה שלמדתי מדניאל שהוא לא מקשיב להוראות משרד הבריאות. כי הוא:
הוא נגד מוצרי חלב.
הוא נגד חיסונים.
הלוואי כולם. הלוואי כל עם ישראל וכל אזרחי ישראל כמותו.
תמיד אמרתי שנחוצה המון אקונומיקה כדי לנקות את משרד הבריאות מהוראות מסכנות בריאות וחיים שהוא עצמו מוציא. אולי כדי שכמה טייקונים ירוויחו הון עתק ויהיו בשליטת המשרד המון חולים? כי המון חולים כופים על משרד האוצר לתת תקציבים מוגדלים לאותו משרד בעל שיעורי תפיחה גבוהים.