סקרנות הורגת?

הסקרנות עלולה להוביל למוות.

לפעמים אני חושב שכדאי לדעת כמה שפחות.

זה נכון שיהיו כאלו שיבקשו, רק אחרי שיציעו להם, להכיר את האִפיון הגנטי או את סוג התאים (גדולים או קטנים) או האם הוא Triple positive או Triple negative או את מה שביניהם.
הרצון הזה בא מסקרנות, שהיא בעצם די טבעי.
אבל כדי לקבל את המידע הזה, "מרגיע הסקרנות", יש לקחת ביופסיה, קטנה או גדולה, ולשלוח את החומר לסדרת בדיקות.
לפעמים, האפיון הגנטי, עולה די הרבה. אני כמובן נגד, כי אני שייך לאלו הטוענים שהסרטן אינו בעיה גנטית במרבית, אם לא כמעט בכול המקרים.

ברגע שיש תשובה רשומה וחתומה, אתם במלכודת. מלכודת האונקולוגית.
נראה אתכן מצליחות להשתחרר ממלכודת זו, אחרי שהכימותרפיה החלה.
לא כל אחת מכן היא גב` שרה חמו, זו שהפסיקה את הטיפול מיד בתחילתו, והבריאה את עצמה.

מה אני מציע?

נניח שמצאו אצלכן משהו בשד. תניחו שזה סרטן.
נניח שה- PSA אצלכם גבוה. תניחו שזה סרטן.
נניח שמצאו בצילום גוש בריאה. תניחו שהוא סרטן.
תניחו שראו גוש במעי. שינתחו אם בוא חסימתי ועזבו אותו בשקט אם הוא לא.
וכך הלאה.

כעת אתם מניחים שיש סרטן. איזה סוג או תת סוד?
אותי ואתכם זה ממש לא מעניין.

כעת מתחילים בפעולות שעושים כשקונים בית/דירה יד שנייה.

כמובן לשנות את התזונה.
לא לגעת במוצרי חלב.
לאכול רק בשר ודגים איכותיים (בקושי תמצאו)
לא להסכים לכל חיסון.

מנקים את הגוף. צום. צום מיצים

מחפשים Onco healer. משלימים מה שחסר.
לוקחים מסייעי החלמה.
מנקים את הנשמה. משלימים חלומות.

והסרטן יעלם.
הוא בכלל לא רצה להיות/לחיות אצלכן/ם.
הוא בא מתאים טובים שנקלעו לתנאים רעים.

וזהו.