פעם מתו מצפדינה. גם היום מתים מחסר ויטמין

אם תחיו- אנחנו נחסל אתכם

אם תחיו- אנחנו נחסל אתכם. זה היה איום. חד משמעי. השמיע אותו מנהל יחידת הטיפול הנמרץ. כול הרופאים במשמרת הבקר הנהנו בראשם לאות הסכמה. האחיות השפילו עיניים. משפט כזה שובר לב אשה, אפילו אם היא עדיין לא אמא. הרי פעם היו לה בובות קטנות, שהיו אז הילדות שלה.
כל השוכבים במיטות שבחדר הטיפול הנמרץ זקפו אוזניים. מכשירי ההנשמה המשיכו לדחוס אוויר לתוך ריאותיהם. הנקישות האלקטרוניות ציינו את פעימות הלב. כל הלבבות בחדר דפקו. מי שלבו לא, הועבר למקום אחר. רובם היו ללא הכרה, אבל למשמע המשפט:" אם תחיו- אנחנו נחסל אתכם" אפילו מת היה זוקף אוזניים.

ההוראה היתה ברורה. חדה. חד משמעית. יותר לא בודקים רמות ויטמין C בדם. וגם לא מגנזיום. על גופתי המתה, קבע נחרצות מנהל המחלקה בפגישת צוות אותו בקר. זה יהיה אסון ליחידה שלנו, יחידת הטיפול הנמרץ. אני לא מודאג מההנהלה. אני מודאג ממשרד הבריאות. מהיצרניות של הציוד בו אנחנו משתמשים. אנחנו, יחידה קטנה, מאפשרים פרנסה לעשרות אם לא למאות בתי אב, שלא לציין את ים בדיקות הדם, השתן, הכיח, המוגלה, הצואה, שאנחנו מעבירים כל הזמן למעבדה . אם נדע את הרמה הנמוכה של ויטמין C נצטרך להזליף להם ויטמין לווריד, והם יחלימו צ`יק- צ`אק. כנ"ל לגבי מגנזיום. אם נתן מגנזיום לכולם, הם יחיו. אנחנו נהיה מחוסלים. היחידה תתרוקן. הנזק יהיה קולוסלי, לכולנו. גם לי.

התעוררתי. הייתי מכוסה זיעה. לקח לי שניות ארוכות לקלוט שזה "לא היה ולא נברא" כמו שאמר קצב האנס, זה שראשו המתכתי עדין לא סולק מבית הנשיא. זה היה רק חלום.

אני חושב שהחלום צמח לו במוחי בגלל המאמרים שקראתי אתמול. ישבתי עד שעה נורא מאוחרת, עבורי. הראש צנח על המקלדת לא פעם. ניסיתי לדחוס עוד מידע לראש. הרי יכול הייתי ללכת לישון ולקרוא בבקר. סתם עקשנות של טיפש. המאמרים בנו תמונה, שלא הייתי מעיז להעלות כמותה אפילו בעיני רוחי. רופאים מאיימים על חולים בגלל דאגה לקיומם הכלכלי?

המאמרים שקראתי באותו היום היו ממש קשים. על חסר ויטמין C באוכלוסיה הכי נזקקת, זו שחייה תלויים על חוט דקיק. השרקן והאדם איבדו יכולת לסנטז ויטמין C. לא תאמינו. כל היונקים מלבד השניים מייצרים ויטמין זה מגלוקוז. שמעתם נכון. מגלוקוז. מלבדי ומלבד השרקן.
ככל שהמחלה קשה יותר, ככל שה STRESS גדול וממושך יותר, כך המחסור בוויטמין C גבוה יותר. המחסור מחמיר מיום ליום. הוא סיבה נפלאה לתמותה ביחידות לטיפול נמרץ. רק תנו מינון מרשים של הוויטמין לווריד והופ… ה"כמעט מחוסל הממתין לאלונקה" יקום וילך על רגליו הביתה.
ממש כך גם לגבי מגנזיום. מרבית האוכלוסייה נמצאת במחסור של מינרל מקסים זה. השלמת מגנזיום לחולי טיפול נמרץ אחר ניתוח לב "עלול להוריד" את התמותה מ- 43% ל- 13%. וכל המועמד למות גוסס, וגסיסה זה עוד ימי אשפוז ועוד מיטה תפוסה, ועוד בדיקות דם שלא לדבר על תרביות מוגלה וצואה. ים "עבדים" סביב ההולך למות.
תארו לעצמכם שהשקעה כספית מצחיקה על וויטמין C (לאמא של שגיא ממועדון אופטימיסט יש כמה שתרצו כי היא מאמינה בוויטמין זה) באמפולות, ועל מגנזיום לווריד או כמשחה על העור, יכולים לעשות פלאים ולהשיב אלו המתכווננים לשמים אל ביתם שעל האדמה או ברבי קומות.
והרופאים אומרים שיש צורך בהמון מחקרים!!
בולשיט- לא נחוצים מחקרים. נחוץ לעשות מה שידוע לכל טמבל כמוני. ויטמין C לווריד. מגנזיום לווריד. תנו לאומללים לחיות. מגיע להם, כי מדובר בהשקעה כל כך מזערית.