בריחת סידן. הטעיה המונית?

בשבילי זה לא סתם יום. בתאריך זה, בתעלת סואץ, חטפתי רסיסי פגז מרגמה מצרית.
עפתי לשבוע ב"סורוקה" וחמישה חודשים ב"בית לוינשטיין".
עם פגיעה מוחית שכזו, כשהוא לא יודע לקרוא או לכתוב, גג הוא יהיה נגר, אמרה לאימי הרופאה חמורת הסבר.
היא צדקה. אני נגר חובב. כמעט סיימתי לבנות קיאק.

אם יהיה לי פעם זמן, אכתוב לכם על אדון אלישע טובי. 10/5/2010
יהודי יקר, שאני אפילו לא טורח לבקש את אישורו לכתוב את הסיפור שלו,
בעיקר כי הוא עוד לא נכתב.
רק אומר בקצרה שהבחור, טכנאי אונקולוגיה בדימוס, שעבד בהדסה, הבין שלרופא המטפל אין הרבה מושג בטיפול ובהבראה,
וכלי הנשק העיקרי של הרופא זו החותמת,
המאפשרת לו, על פי משרד הבריאות,
לחתום על רצפטים,
לתת חופשות מחלה
וגם לנפק תעודות פטירה,
אותו אלישע לקח את עצמו בידיים,
וביד ברזל,
מיגר את המחלה שלו, או בעצם דיכא אותה ביד רמה
עד כי,
אוי
שכחתי לספר שמדובר בסוכרת-
אביו מת מסוכרת נעורים (יליד תימן), שני אחיו והוא חלו בסוכרת.
לו עצמו, בעת גילוי המחלה, היה סוכר בשמים-
עד כי היום לבחור יש HbA1C של 5.4,
מה, שעל פי הגדרה,
מכניס אותו עמוק לחבורת הבריאים

אבל כמו שאמרתי, לא אכתוב את כל סיפורו כעת.

אני רוצה לכתוב, בעקבות כמה כתבות, על מה שכתבה דוקטורית לתזונה,
שאקרא לה ד"ר פוקס (כי אני לא יודע איך מבטאים את שמה – Fuchs (Ph.D)
שמצאה 220 מאמרים,
ששכנעו אותה,
שאת העצמות המערביות המתפרקות
ניתן לרפא.
לרפא.

קודם כל היא בחורה חשדנית.
זה חלק ממנגנון ההגנה הטבעי של שומר נפשו.

היא ראתה אותם עובדים קשה, המון, שעות על גבי שעות,
בלי זמן לנשום, בלי זמן לנפוש, בלי זמן לקרוא.
לקרוא.
אבל הם קראו, בייחוד מה שהגישו להם לעיונם,
בזמן הקצר שנותר בידם.

כי הרי, כמו שציינתי, הם עבדו ללא הרף, וראו המון חולים,
כדי למלא גם את כיסיהם,
כי בינינו,
גם מעבודה של 8 שעות עבודת רופא (לא כולל תורנויות) ניתן לחיות,
בהתאם להגדרה הפשוטה הקובעת מה בסך הכול נדרש לקיום האדם.
אך עיניים גדולות למו.

הם קראו מה שחֶבְרוֹת התרופות דחפו מתחת אפם, באותיות נאות
ועם ציורים מקסימים,
שתמיד כללו נשים יפות וצעירות,
ילדים בריאים
וקשישים מחייכים.
כי חיוך זה בריאות.
צלם טוב יודע לסחוט חיוכים (תגידו צ`יס!)

אבל בעצם רופא מהסוג שתיארתי,
אין לו, פשוט אין לו,
אפילו טיפת זמן לנסות וּללמוד בעצמו משהו חדש בתחומו.

אז אותה ד"ר פוקס,
שמתה, ממש מתה,
שהנשים לא ישברו את פרקי הירכיים שלהן, את חוליות הצוואר, החזה או המותן של עמוד השדרה וגם את עצמות הידיים
חִפְשה וחפשה עד שמצאה.
יש מה לעשות
ומה שמפתיע-
הסידן דופק את הכול. ריבוי הסידן בתזונה, ועוד בהמלצת נשים שכונו "התזונאיות הקליניות",
מכסח לנשים, וגם לגברים, בארצות המערב (הפרוע?) את העצמות כולן.

ארה"ב היא המדינה בה האישה צורכת הכי הרבה סידן ביום.
ממש בית חרושת לבליעת סיד (סליחה, סידן).
היא צורכת, בלחץ אדיר של רופאיה, ובייחוד ה"תזונאיות הקליניות",
כולל שטיפת מוח של יצרניות החלב,
מעל 900 מ"ג סידן ביום.

היפנית של היום צורכת בערך חצי- ושכיחות השברים בנשים היפניות קטנה פי 2 מאשר בארה"ב.
האשה הסינית והפֶרואנית צורכות עוד פחות (כנ"ל נשות השבט בנטו, בדרום אפריקה)
ואצלן כמעט אין שברים בכלל.
צא ולמד- הגוף האנושי אינו זקוק לסידן הרבה, אלא למה שבא מן הטבע,
ושוטה מי ששותה חלב
ואוכל את מוצריו.

בקיצור- הרופאים משקרים לחוליהם כשהם מבקשים שיאכלו המון סיד (סליחה, סידן).
למען האמת הם לא משקרים.
בעצם כי אין להם זמן לקרוא חומר חדש, אחר
והם מצטטים מהחומר המובא לשדה הראיה של עיניהם
על ידי בעלי עניין ועניין ברווח כספי.

בטח לא שמעתם על סטרונציום. גם אני לא.
זכרתי את סטרונציום מהמשפחה הרדיואקטיבית, זכרתי קשר לפצצת אטום,
ואפילו כשראיתי את החומר המדאיג במשחת שיניים,
שקשקתי נורא.

אז ככה.
50 שנה יודעים כי הסטרונציום הוא חומר שדומה לסידן, קצת כבד יותר (?)
וממש לא רעיל. הוא חיוני לבניית עצמות חזקות.
50 שנה ידוע, אך לא הגיע להכרת עולם הרפואי, שאמור גם לעזור לעצמות שלנו.
בהתחלה קפצו חברות התרופות ויצרו חומר לא טבעי מסטרונציום, שעליו עשו פטנט,
אלא שכשמצאו כי החומר החדש אינו שונה בכלום מהסטרונציום הישן,
עזבו אותו כי הרווח הצפוי צפוי היה להיות אפס.
וכך לא ידעתי, ולא ידע אף איש,
כי מתחת לאף של כולנו, במחיר עממי,
מסתובב חומר,
שחוקרים שעניינם אקדמיה בלבד ולא כסף,
גמרו עליו את ההלל.

מחקר ענק שכלל עשרות אלפי אחיות, שנעשה במסגרת אוניברסיטת הרווארד,
מצא כי נשים שאכלו סיד (סליחה, סידן) בכמות 900 מ"ג ביום ויותר,
סבלו מפי שניים (שתיים? לא. שניים) שברים מהאחיות שצרכו פחות סידן.
צא ולמד…וכבר למדתן.

הסטרונציום ידוע לרפואה כבר 100 שנה.
בסביבות 1960 נתנו ב"מאיו קליניק" (בית חולים משהו משהו) סטרונציום לנשים.
ולא לנשים סתם, אלא נשים נבחרות.
עם אוסטיאופורוזיס קיצונית, קשה מאד.
התוצאות גרמו לחוקרים להלם. כל הנשים הגיבו בצורה כלשהי, אם טוב או יותר טוב, או הרבה יותר טוב.

ואז החליטו לתת לבנות 80 את הסטרונציום לשנה תמימה. כאלו קשישות (ואני היום בן 62).
אופס.
זה הוריד את הסיכוי לשברים באותן הנשים ב 60%!!!
במחקר אחר טיפול בן שנה צמצם את שכיחות השברים ב 50%, והעלה בצורה משמעותית את מסת
העצם. המסה לא ירדה. היא עלתה.

במחקר אחר הקטין הסטרונציום ב 20% את ירידת הגובה של האדם.עם השנים כולנו מתכווצים כלפי מטה. גרוויטציה. כלומר הסטרונציום הפחית את הקצב של שחיקת החוליות והסחוסים, שהם הקובעים את גובהו של האדם, האישה והגבר.

כך שבטרם אמשיך לכתוב, הפסיקו את צריכת מוצרי החלב. אל תעמיסו על גופכם סיד (סליחה. סידן).
יש מספיק ודי בירקות, קטניות וסויה, וגם בטחינה.
למען האמת אנחנו זקוקים לממש מעט, ולא כמו שטוחנים לנו רופאים, אחיות ותזונאיות, את המוח.

הסטרונציום כאמור הוא חומר דמוי סידן, רק יציב חזק יותר.
הוא משפר את ספיגת והשקעה בעצם של סידן ומגנזיום ובורון ואבץ, וכל אלו ביחד חיוניים לבניין עצם. נחושת גם כן.
כל מה שנחוץ בשביל לשפר את מצב העצם הוא לסלק את עודפי הסידן שהוחדרו לתזונה ולקחת
סטרונציום למשך שנה (לא לשכוח ויטמין די, וליסין ובורון ונחושת וויטמין K2, אבל כל אלו ניתן למצוא בבתי טבע, ואינם בתודעתו של הרופא הממוצע,
שממש,
ממש,
אין לו זמן לשטויות כאלו,
כי הוא עסוק,
בהכנסתם לחדר
והוצאתם,
של מטופלים רבים,
שמקבלים ממנו,
בין השאר,
גם כדורי סידן.

אמרתי לכם.
יש לנו בעיה קשה,
וזו הסיבה שהיללתי את מר אלישע טובי,
שהצליח לרפא את עצמו,
בעצמו.
כי אם אין אני לי, מי לי? רופא לי?

(שלא תחשבו שאין רופאים טובים. אבל אלו נמצאים בייחוד ברפואה הפולשנית. יש מעט מאד רופאים ממש טובים בין מחלקי הכדורים של יצרניות ה"תרופות". הם קצת אוטומטים. לחץ דם- בום. סוכרת- בום. אסטמה- בום. בום מציין את התגובה האוטומטית של מילוי מרשם ורעש החותמת. לפחות החתימה אינה מרעישה).

ונשמרתם לנפשותיכם.
הטוב ברופאים לגיהינום.