הרשימה הבאה נרשמה ע"י רופא נבון, אמריקאי, שכמוני מנסה להשאיר אחריו
(שהרי הוא לא יהיו כאן בעוד כך וכך שנים, ממש כמוני)
אוכלוסיה מודעת יותר לבריאותה.
בטרם אסכם את מה שהוא כתב, ומה שהוא רשם נועד לחובבי הטיפה המרה (כתבתי טיפה! לא כתבתי ארגז בקבוקי משקה!),
ניתן כבוד לחכם שלנו, שאמר בערך כך:
מוטב לאכול מעט מן המזון הלא בריא, מאשר הרבה מהמזון הבריא. הכוונה גם לשתייה. קראו לו הרמב"ם.
וכך שואל אותו הרופא האמריקאי, היותר נבון:
האם האושר האמיתי יכול להימצא בתחתית בקבוק משקה חריף?
אני הייתי אומר למטופלים שלי: אוי. בטח שלא. אבל אני חלש במידע הייחודי, הדרוש למתן תשובה חד משמעית, מגובה במחקר רפואי נבון (רוב המחקרים הרפואיים שווים לת…! נשבע לכם).
והנה, אותו מחקר נבון, ללא עידוד של יצרני הליקרים, הבירות והוודקות האבסולוטיות, מצביע כי הטועמים טיפה מרה פה ושם, בלי שעינם תשקע בכוס לזמן ממושך, סובלים הרבה פחות מדיכאון ומדאגות מאלו שנזהרים ממגע עם אלכוהול.
כמובן שאלו שטבלו באלכוהול וכעת הם בגמילה, החרדה והדיכאון הם תוצאות לוואי של מצבם, ואולי אף הסיבה לשקיעתם בעבר.
והנה נמצא כי אלו, המרביצים איזו בירה כשבא להם, פעמיים בשבוע, ככה בשעות הערב, הכי פחות סובלים מהתופעות שהצבעתי עליהן.
בין הנמנעים מאלכוהול מסיבות עקרוניות, תמיד, יש 17% השקועים בדאגה (שעשויה הייתה להעלם בנוכחות המולקולה האלכוהולית). ובין אותם הנמנעים יש 16% הנאבקים בדיכאון, עד כדי פיזור דולרים/ שקלים בכיוון הסקטור הפסיכיאטרי, היקר אין מונים מבירה קטנה או שתיים. הנמנעים מדוכאים הרבה יותר מאלו, שעינם בכוס, בתחתיתה, וכשמעל עינם השקועה מעט משקה.
אני מניח שזה מה שקבע הרמב"ם- מן הרע קח מעט. פעמים בשבוע, וכך, לא רק שתהיה בסדר, אלא תפרח ותשמח בחלקך, בסיום הלגימה וכשהאלכוהול עולה לו למוח, בסיוע הסיסטולה הקרדיאלית (יעני פעימת הלב, הדוחפת את הדם הרווי מעט גם בכיוון למוח).
ולא זו בלבד שהשתיין הזעיר מבסוט יותר, אלא שהוא בריא יותר (בחיי. מחקר מוכיח זאת), נבון יותר (לא האמנתי, אבל גם זה נחקר) וגם חי יותר (מתוך מחקר בבתי קברות).
האישה הסתכלה עלי במבט קצת מודאג. בירה? עכשיו, אחרי שסיימת לכתוב?
מה הבעיה אמרתי. בואי נקפוץ לירון בן עמי או לדן של סמדר. אלו תמיד מחייכים, והבירות שלהם מתנדנדות בדלת המקרר. בירות אוהבות חברותא. יאללה, אישה. הלכנו לשמוח.
ד"ר אריה אבני
www.avni-med.com