לחייך ולצחוק אבל במשורה

פעם אחת הלכתי ליוגה צחוק.
צחקתי והצחקתי והוצחקתי, ולקראת סוף התרגול חשתי קצת מלא במתח שרירי הפנים ורוצה קצת עצבות,
קצת בלי חיוך, קצת בלי צחוק.
כמו שאומרים החבר'ה: נגמר לי.

כל פעם שאני שומע את הברכה
"שיהיה לך יום מקסים"
אני לא מבין מה הם רוצים ממני.
למה שיהיה לי יום מקסים?
היו לי כמה ימים מקסימים בחיים,
כמעט תמיד היו הימים קשורים לבנות המין השני,
אחרי לילה שהכין את היום הקסום.

תנו לי איחול כמו
שהיום יהיה פורה
שהיום יעבור בשלום
שיהיו לך רעיונות טובים
אבל למה יום מקסים?
שאחייך מתוך ידיעה כי יום מקסים לא בא בעקבות מילים מקצה השפופרת או הנייד?

ואז מצאתי את המאמר של פרופ' פורגס, מאחת האוניברסיטאות,
שנתן לי מרחב מחיה ונשימה,
והתיר לי להיות לפעמים כעוס ולא מחוייך סמיילי אנוס.

מה אומר הבחור כלבבי:
שמותר להיות במצב כעוס וזועם, כי המצב הזה, מסתבר, מאפשר לאדם הלא מחייך להיות יותר קשוב, עירני, חושב, פחות תמים וקל לפיתוי, ומסוגל לקבל החלטות טובות יותר.
זוכרים מה קורה כששותים. מחייכים. משתטים.

המסקנה היא שאין להתפתות להתהלך עם חיוך מרוח נוסח גואה שבהודו או חיוך שמקורו קריסטל איכותי.
זה לא עושה אדם מאושר יותר. זה נותן מבט טמבלי אם אינו נובע מאירוע קסום.
מותר לחבוש מסיכה כעוסה במשך היום.
אבל לא כל היום.
אדם מאוזן נושא בחגור את שתי המסיכות.
ושיהיה לכם יום קסום.
קיבינימאט.