על העצירות הישנה והטובה

מה?
עוד פעם הוא כותב על העצירות?
מה יכול להיות כבר חדש?
האמת היא שאין הרבה חדש תחת השמש ותחת.. אך מכיוון שהספרות האינטרנטית מדגישה שוב ושוב את הנושא, חשבתי להביאו כחדשה לאלו שיש להם עצירות. או לקרובים להם.
כתבתי על נושא העצירות בספר "שוטי החלב" ועל עצם ביצוע הפעילות עצמה כפעילות קומנדו מאחורי קווי האויב, כי השירותים שלא נועדו להיות התנחלות על מי מנוחות עומדים, למען עיון בספרי הגות או דיפדוף בעיתונות העולם.

רופא ממוצע, קונבנציונלי, שלשמע השאלה "עצירות מהי" פותח ספר עב כרס, גם אם הרופא עצמו חסר כרס, ומראה לכל בעל או בעלת השאלה כי על פי הכתוב (באלוהים שכך כתוב) שתיים שלוש יציאות בשבוע הם O.K. מבחינתו ומבחינת הספרות המלומדה.

האמת היא שאני נוהג, מדי ערב בערבו, לרוקן את הפח הביתי, מכל הפסולת שהצטברה בו, לפח שברחוב. גם לזבל הביתי יש זכויות יסוד, כמו למשל להירקב בנחת, באויר החופשי של הפח הגדול, הסגור. וכך אני מניח שאני משפר את האוירה בבית, ומקטין את כמות גזי החממה והריקבון במטבח בואכה כל חדר מחדרי הבית.

ולכן, אם ישאלו אותי השואלת או השואל, כמה פעמים בשבוע לאכול ארוחת בקר, או לחרבן (סליחה על המלה הוולגרית), אענה בחיוך, כי אחת ליום זה בסדר יחסית. נכון שהקונבנציונלי עם או בלי הכרס ימשיך להראות את הכתוב בספרו, אך הגיע הזמן להתייחס אליו בהבנה. אוטיסטים יש לא מעט על פיסת אדמה שלנו.

כמו שכתב פעם הרמב"ם, שתיים שלוש יציאות ביום, ולא בגלל הריח, מרחיקות את הרופא מאיתנו, כלומר אין בו צורך.

הביטו על הכלב או החתול וסיפרו את מספר יציאותיהם. עקבו אחרי מספר הרמות הזנב של פרה באחו (מה זה אחו? זה לא רפת?) למניעת לכלוך הזנב בצואתה. שאלו אימא צעירה, כי הסבתא כבר לא זוכרת, כמה יציאות היו לתינוק הבריא שלה שדרשו החלפת החיתול?
כי כך ברא אותנו האלוהים. חוק שימור המסה וחוק שימור הנפח. מִלאתם את מערכת העיכול מלמעלה?
פותחים את השסתום מלמטה, כדי לקיים את חוק שימור נפח הבטן.
לשם כך הרכיב היושב"ם את הרפלקס הגסטרו קוליקי. והוא לא מתח כך סתם חוטי חשמל להעברת מסרים בגוף.

ולענינינו: היתה לכם יציאה אחת ביומיים- נכשלתם במבחן. משהו לא דופק בגוף..
על מה צריך לחשוב:

1) הכי פשוט- לא שתיתם מספיק, בקיץ או בחורף. שתן צהוב זה לא כל כך טוב. צריך לשתות.
למה אם לא תשתו, ויחסרו מים בגוף, הגוף החכם יספוג מים מהצואה שבחלחולת, להשלמת
החסרים בכלי הדם ו..בינגו.. יש לכם צואה יבשה כמו קרטון, וחותכת את רירית פי הטבעת.
כואב? למה לא!
מדמם? למה לא! טיפה או שתיים.
2) ריבוי אוכל מעובד, ריבוי סוכרים, מיעוט ירקות. כי אוכל שממנו לא מגיע כלום למעי הגס, לא יעורר
כל רצון ליציאה.
3) התעלמות מיציאה. זה דבר רע. ביחוד בנשים שהיו פעם בנות. והתאפקו בביה"ס. כי השירותים היו
מגעילים. מובן. חשוב לטפל. לתת לבנות לשתות במשך היום, ולבקש ממנהלת בית הספר לשלוח
מנקים לנקות תכופות, בין ההפסקות.
נשים מטבען יודעות לסבול ולהתאפק. הכרתי אישה או שתיים שאחרי שנכנסו להיריון, התאפקו 9
חודשים ויותר עד שהואילו ללדת.
4) תת פעילות בלוטת התריס, בתינוק כמו במתבגר כמו בגיל הריצה (לעבודה) או בגיל העמידה.
שווה לבדוק. בדיקה פשוטה.
5) משהו שהרופאים הללו, הקונבנציונלים, קוראים מעי רגיז. לכי תסבירי להם כי אין מעי רגיז כמו אין
לאבא מכה יד רגיזה, או יד רגיזה לחולה פרקינסון. במקרה של מעי רגיז צריכים לתת למוח לנוח
ולהרגע. גם מגנזיום- כמוסה או שלוש יכולים לסייע, אם הם חסרים קצת בדם.

בקשר לתרופות משלשלות, נסו לא להתקרב אליהן. הן מזכירות קצת את האיידס- בהתחלה נהנים..אחר
כך סובלים. כי כל מעי מתרגל למשלשלים, ולא נענה לדרישה..

אגב, בגלל שבפסח 2009 אנו- מצות רטובות לא גורמות לעצירות אם שותים מספיק. כנ"ל המצות היבשות. חפשו מצות שיפון או כוסמין. הן יקרות, כך שאוכלים פחות. משבר כלכלי. גג קחו מצות מקמח מלא. לבריאות.

אומרים שיציאת מצרים היתה טובה.
שכל היציאות, כל השנה, יהיו טובות.

אגב, בישראל, על כל כביש, בכל בנין, בכל מסדרון, יש שלטים עליהם רשום "יציאה".
זהו הרמז הסמוי לכולנו, בכל אתר.
>