מבוא

אין ספק שנורא קשה להסביר
איך בחור, שאינו כבר צעיר,
ואומרים שבא בימים,
(ולמען האמת, לפעמים בא גם בלילות, כשבאמת בא לו ולה ולהם- את הקטע הזה אל תראו לצעירים,
שרואים בנו מבנים טהורים)
שניסו ללמד אותו להחזיק סכין במסגרת לימודי הכירורגיה
ואחר כך איך להתפתל עם הקולונוסקופ במבוך נפתולי המעי הגס,
איך הוא, הבחור הלא צעיר (וגומר..)
דחף את אפו לשטח לא לו
וכותב, ברוב חוצפתו,
על סוכרת נעורים,
שהיא קניינם הרוחני, הבלעדי, של אותם יחידי סגולה,
שלמדו רפואת ילדים/ פנימית, ועמדו בבחינות שלב א', ב' ואולי עוד שלב סמוי,
שלמדו אנדוקרינולוגיה, יעני מה מפרישות הבלוטות השונות בגופינו,
ויש לנו הרבה בלוטות מפרישות, טפו..טפו..
ויש ביניהן לבין פעילות גופינו קשר בל ינותק, ותלוי ברמת ההפרשות ובמשובים.

איך הוא, החצוף הזה, שלא העניקו לו פתק רשמי במשרד שומר הבריאות, מעיז לחקור בנושא לא לו.

אני חושב, כיון שאני בא בימים (וגומר..) כי כל בעל מוח, מוח פעיל, חייב לנסות ולהתמודד,
בבעיה,
ביחוד, כשכל בעלי התעודה ההיא,
עובדים כמו עדר, במכלאה סגורה,
וחוששים מכל משב רוח, טוב או רע,
שיחדיר אוירה אחרת לתוך עולם/ אולם סגור,
ואולי, אם ירצה השם,
אולי יפלוט איזה רעיון מְשָנֶה כיוון או
יפריש איזה הגיג שישנה את ההפרשה של אותן הבלוטות שציינו את נוכחותן בגוף
בראשית דברינו.

אז תרגישו חופשי להכנס ל"סוכרת נעורים"////

אביא פרק או שניים מתוך ספרי "שוטי החלב"' בנושא הסוכרת הזוֹתִי
ובהמשך אסחוב הפה ומשם רעיונות עדכניים איך לטפל בילדים אלו, נכי סוכרת,
שמשרד הבריאות עוד לא פקח עיניו נוכח ים הרמזים
בדבר גורמים אפשריים למחלה מיותרת זו.

שיהיו לכולנו ימים טובים.